למרות הכל, זהו כבוד הנשיא

הציפייה של מתנגדי דונלד טראמפ לכישלונו היא ילדותית ואף הרסנית • גם אם לא אוהבים את היבחרותו, צריכים כולם - גם "ראשי הביצה" - לתרום להצלחתו • רק כך יתאפשר לגרום לשינוי חיובי - וליציבות העולם

העולם יצפה בעוד שעות אחדות בהמוני האמריקנים שיטרחו ויבואו לוושינגטון, כדי להשתתף בהשבעתו של הנשיא ה־45 בתולדות המדינה, דונלד טראמפ. אפילו זקני צפת אינם מצליחים להיזכר בהשבעה שהיתה מלווה בכל כך הרבה סימני שאלה באשר למה שמצפה לאזרחי ארה"ב ולאלה של העולם כולו, למחרת. השאלות שבפי כל הן האם תוכו כברו? האם הוא באמת מתכוון לבצע את מה שהבטיח? ומה משמעות הדבר לגבי מי שהצביע עבורו ומי שלא הצביע עבורו?

כיוון שדבריו של טראמפ בשנתיים האחרונות היו כל כך מרוחקים מן הקונצנזוס הדו־מפלגתי (ומדברים שאומרים אחרים במערכות בחירות, נדמה היה שדרכם ניסה לייצר תשומת לב), הוא יצטרך למצוא דרכים אלגנטיות להתחמק מהבטחותיו. דברים שביצע עד כה, בתקופת המעבר, מוכיחים, לכאורה, את ההפך. 

חשוב לו, ככל הנראה, לעמוד בדיבורו, להוכיח כי הוא מנהיג מסוג אחר, כי לא רימה את בוחריו, וכי הרעיונות שהעלה - מבניית החומה הארוכה והגבוהה בין ארצו לבין מקסיקו ועד להפניית העורף לקביעות באשר להתחממות כדור הארץ - הם רעיונות שמימושם יהפוך את העולם לטוב יותר.

יכול להיות. הספורט שאפיין את 2016 - מי יזלזל בו ומי ילעג לו יותר - לא ישוב מהר כל כך. יש כיום הכרח לקחת את דבריו ברצינות, גם אם חולקים עליהם, ולעשות כל מה שאפשר כדי שיום ההשבעה יפתח תקופה חיובית, ולא כזו של התנצחות מתמדת והמתנה לכישלונו.

זה לא בדיוק מתחיל כך. סירובם של אמנים רבים כל כך להופיע בטקס ההשבעה שלו, כמו סירוב רבנים לקחת בו חלק, מעידים על אי־השלמה, בקרב מתנגדיו הפוליטיים, עם עובדת ניצחונו. השאלה הבאה תכוון ל"ראשי הביצה": האינטלקטואלים המאיישים את מכוני המחקר, בעיקר בוושינגטון ובניו יורק. האם גם הם יחרימו אותו, ויפגינו בכך את מורת רוחם מבחירתו של איש, שלא כלבבם, לנשיאות, או שמא ישברו את החרם הבלתי מוכרז, יפשילו שרוולים, ויעשו את שליחותם האמיתית - הצעת חלופות למקבלי ההחלטות, הצגת היתרונות והחסרונות בכל חלופה והמלצה (אופציונלית) על אחת מהן.

איש חדש ושונה מגיע אל הבית הלבן. אי אפשר לעבור על רקורד ההצבעה שלו, כדי לנחש כיצד ינהג במקרים דומים בעתיד, משום שמעולם לא שירת בשום מוסד נבחר. הוא צבר ניסיון ארוך בתחום העסקי והתקשורתי, אך לא נתקל אף פעם ברוב הקשיים שיהיו לפתחו מן הערב הזה. 

הפיתוי לעמוד מנגד, להתבונן בכישלונותיו הצפויים ולהסביר כי אין תחליף לניסיון, וכי אדם כזה אסור היה לו להיבחר לתפקיד החשוב ביותר בעולם, הוא פיתוי ילדותי והרסני. רצוי מאוד שעולם האקדמיה, שתמך - רובו ככולו - בהילארי קלינטון, לא יפנה עורף לייעודו בהקשר הממשלי, ויציע את שירותיו הטובים - באם אכן יהיה הנשיא טראמפ מעוניין לזכות בכך.

 

זהירות, התחממות

חלק מן הנושאים על סדר יומו של טראמפ, ואולי זהו החלק החשוב בהם, הם נושאים אמריקניים פנימיים, כמו ה"אובאמה־קר". גם בהם יהיה לנשיא החדש צורך להבין את האופציות הפתוחות בפניו במציאות שנוצרה מאז עבר החוק, משום שביטול חוק כזה באופן דרמטי עלול לגרום לנזק רב. אבל נושאים רבים אחרים אינם קשורים רק לגורלה של המעצמה היחידה בעולם, אלא גם לגורלן של מדינות רבות אחרות.

נושא כמו התחממות כדור הארץ הוא, אולי, הבולט בהם. ב־20 השנים האחרונות נוהג העולם כאילו מדובר בתופעה המוסכמת על המדענים כולם, וכל השאלה היא כיצד למצוא את התמריצים הנכונים - הגזרים והשוטים - כדי להבטיח את הפחתת גז דו־תחמוצת הפחמן. 

להחלטה אמריקנית לסגת מכל העניין, למשוך את ידה מן ההסכמים הבינלאומיים שנערכו עד לאחרונה ולהפסיק להשקיע בכך כספים נוספים, תהיה השלכה גדולה מאוד על מדינות אחרות, בשני תחומים: התפתחה כלכלה שלמה סביב נושא זה, וקיימות מערכות רבות המעסיקות אנשים והמייצרות ציוד כדי לעמוד במכסות שמדינות העולם התחייבו להן. מהותית - הפסקת תמיכתה של ארה"ב בהפחתת גזי החממה עלולה להביא לקריסת המהלך העולמי כולו, בגלל מרכזיותה של ארה"ב בו.

על הקהילה המדעית יהיה לעשות מאמץ לא פשוט, כדי לנסות לשכנע את הממשל הנכנס בצדקת דרכה, להסביר מדוע טועים אותם מדענים הטוענים כי מדובר בהמצאה שאין לה שום בסיס במציאות, ואם ייכשלו בכך - להבטיח כי יציאה של אמריקה מן המערכה תיעשה בדרך שתזיק באופן הפחות דרמטי למהלך כולו.

 

בין וושינגטון למוסקבה

שאלת ההתנהלות מול רוסיה, וכתוצאה מכך - הטיפול בנושאים שרוסיה מאוד מעורבת בהם, כמו הימשכותה של המלחמה המדממת בסוריה, תהיה דחופה לא פחות. ההחלטה הרוסית שלא לגרש 35 דיפלומטים אמריקנים כתגובה על גירוש מספר זהה של דיפלומטים רוסים מארה"ב, היא סוג של מקדמה שניתנה לטראמפ לקראת כניסתו לתפקידו. 

הנשיא פוטין מצפה לשינוי של 180 מעלות במדיניותה של וושינגטון כלפי רוסיה, וכלפיו באופן אישי. כאן יעמוד טראמפ בפני אמריקנים רבים שלא יאהבו מהלכים אשר עלולים להיראות כריקוד לפי חלילו של פוטין, ודווקא הרפובליקנים עשויים להיות הגורם שיבקר אותו באופן הנחרץ ביותר. 

ניסיון רציני לשנות את מדיניות הקרמלין, בלי לוותר על ערכיה החשובים של ארה"ב, בלי להעניק לרוסיה המחאה פתוחה לכיבושים קלים נוסח חצי האי קרים, בלי להימצא במחנה אחד עם משטרו ההזוי של בשאר אסד ובלי להיגרר לקואליציה עם איראן (במקביל להבטחה לבטל את ההסכם הגרעיני איתה) - יחייב מהלכים מדיניים ודיפלומטיים מתוחכמים וזהירים מאוד. גם כאן יזדקק טראמפ לסיוע של אנשים מנוסים ממנו, בין שיודה בכך ובין שלא, בין שיזעיק אותם ובין שיזמנם לפי הצעתם.

זו אינה השעה לשיקולים קטנוניים, ובוודאי לא להמתנה לאפשרות לומר "אמרתי לכם". העולם אינו יכול להרשות זאת לעצמו. גם מי שלא רצה בטראמפ, גם מי שלא האמין כי בחירתו אפשרית, יצטרך עכשיו לתרום להצלחתו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו