מה מציעים הפרופילים הפיקטיביים של חמאס ולמה הם בעייתיים? • על מה התלונן אבו מאזן? • מי ניסו להחזיר שלושה דובים בתשובה? • ומהן התלונות שהשמיעו המוסלמים בבריטניה על מצבם?
לפני כמה ימים רעשה הרשת, כשנחשף כי חמאס מפעיל פרופילים פיקטיביים בפייסבוק בניסיון להתחבר עם חיילי צה"ל. הכל נכנסו להלם מכך שהבלונדיניות עם השמות האפריקניים אינן אמיתיות. בשל התופעה, מוגשים לכם כשירות לציבור החיילים, עשרת משפטי הפתיחה הנפוצים ביותר אצל החתיכות הפיקטיביות של ארגון הטרור:
1. "לא בא לך שאני אפגוש את ההורים שלך? דווקא לא מפריע לי שהם קופים וחזירים".
2. "יש לי עוד 71 חברות בתולות שרוצות להיפגש איתך".
3. "חלמתי עליך הלילה, בדיוק עמדת מול משאית".
4. "רוצה לקפוץ אלי? מחלקים אצלנו ממתקים ברחוב".
5. "רוצה לעלות אלי לראות את סט הסכינים החדש שלי?"
6. "רוצה לראות את החגורה החדשה שלי? היא נראית עלי פיצוץ".
7. "לשלוח לך תמונה שלי בבורקיני?"
8. "אתה חושב שהחיג'אב הזה עושה אותי שמנה?"
9. "אצלכם בצבא אסור לגדל זקן? לי אף אחד לא מציק בעניין הזה".
10. "תגיד לי אם אני חופרת, אבל מה זה הייתי רוצה לקחת אותך למנהרה מבודדת".
ואחרי כל זה, הגיעו לאוזניי השמועות שיש מי שרוצה לעתור לבג"ץ על כך שהפרופילים המזויפים של חמאס הם רק של חתיכות - והוא דורש שיהיו גם חתיכים, בשביל החיילות שלנו כמובן. וזה מזכיר לי קורס שלקחתי לפני הרבה מאוד שנים באוניברסיטה. המרצה היה אליקים רובינשטיין, כיום שופט בבית המשפט העליון. פעם, תוך כדי שיעור, הוא סיפר לנו כמה בדיחות ברצף; המשותף לכולן היה שהפואנטה בסוף היא המילה "או".
אחת הבדיחות הלכה ככה: יהודי מגיע לבית המשפט העליון ומודיע לרשם: "אני רוצה להגיש בג"ץ נגד אשתי".
אומר לו הרשם: "אתה לא יכול. בג"ץ אפשר להגיש רק נגד גוף ציבורי".
עונה האיש: "או!"
איזו הזדמנות
רגע לפני שוועידת השלום בפאריס נפתחה ביום ראשון השבוע, אמר אבו מאזן בראיון שזו ההזדמנות האחרונה לפתרון שתי המדינות. אבל לך תסמוך על ההבטחות שלו.
גזענות נאורה
קודם הם ייללו ש"הערבים נוהרים לקלפיות" זו גזענות, ורגע אחרי תלו שלטים בערבית כדי להפחיד אותנו. הגזענים מהשמאל בטוחים שערבית זה מפחיד. אגב, שרי החינוך שקיצצו בלימודי הערבית היו תמיד מהשמאל. היתה להם סיבה טובה: תקראו מה אומרים הערבים בשפת המקור, ותתקשו לחשוב שמאל.
ואם זה עדיין לא ברור, אז אגדת עם טרנסילבנית מבהירה את יתרונות הקריאה בשפה הנכונה: כידוע, רוב שטחה של טרנסילבניה, כיום חלק מרומניה, מכוסה יערות, שביניהם פזורים כפרים, ובהם חיים עד היום גם יהודים, שרידי קהילה גדולה.
ובכן, יום אחד קראו שני הכמרים של העיר קלוז' (בפי היהודים - קלויזנבורג), הכומר שטיינר מהכנסייה האורתודוקסית והכומר שושנסקו מהכנסייה הקתולית, לרב העיר, הרב אברמוביץ', והודיעו לו: "ביער שסביבנו מסתובבים שלושה דובים (ביערות רומניה יש דובים עד היום) והחלטנו על תחרות: כל אחד מאיתנו יצטרך לתפוס דוב ולשכנע אותו להצטרף לדתו".
לרב אברמוביץ' לא היתה ברירה והוא נענה לאתגר. נקבע כי למחרת כולם ייפגשו ויצעדו ליער, ובערב ייפגשו שוב בבית המרזח ויחליפו חוויות. למחרת בבוקר נפגשו שני הכמרים והרב ויצאו ליער, שלושתם גם חזרו בזמן למפגש הערב.
ראשון דיבר הכומר שטיינר, שהיה פצוע בכל גופו: "יצאתי ליער ואחרי חצי שעה ראיתי את הדוב. חיבקתי אותו והתחלתי להקריא לו את 'דרשת ההר' מתוך הברית החדשה. הוא ניסה להילחם וכמעט טרף אותי, אבל לא ויתרתי והמשכתי להקריא עד שהוא נרגע. עכשיו הוא יושב תחת עץ וקורא בברית החדשה".
שני דיבר הכומר שושנסקו, שגם הוא היה חבול בכל גופו: "הלכתי ביער ומצאתי את הדוב השני. התחלתי להקריא לו על הצליבה. הוא ניסה לטרוף אותי, אבל לא ויתרתי והמשכתי להקריא, פתאום הוא נשכב והחל להקשיב בשקט. עכשיו הוא יושב על המדרגות של הכנסייה וקורא בברית החדשה".
"ומה איתך, רבי?" פנו שני הכמרים לרב אברמוביץ'. הרב, שנראה גרוע יותר משני הכמרים, כולו בשר קרוע ודם, אמר: "במחשבה שנייה הייתי צריך לנהוג כמותכם ולקרוא לדוב מהתנ"ך. זו היתה טעות להתחיל בברית מילה".
מצד אחד, מצד שני
בעיתון ערבי הופיעה השבוע כתבה על מצבם של המוסלמים בבריטניה. יש להם שתי תלונות: הראשונה - על אפליה בקבלה לעבודה ובשכר, והשנייה - שמונעים ממוסלמים הגירה חופשית לבריטניה.
שתי התלונות הללו מזכירות סיפור יהודי ישן: שתי קשישות יהודיות יושבות בבית אבות ומתלוננות.
אומרת האחת: "האוכל פה ממש נורא. הטעם של המרק הוא ממש כמו של ביוב".
עונה השנייה: "כן, והמנות כה קטנות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
