המברק ששינה את מלחמת העולם הראשונה

בתחילת 1917 העביר שר החוץ המשונה של גרמניה, ארתור צימרמן, מסר מוצפן מפתיע לנשיא מקסיקו • יירוטו על ידי הבריטים האינטרסנטים הוביל לכניסתה של ארה"ב למלחמה - וזירז את סיומה

נשיא ארה"ב ה־28, וודרו ווילסון, שמר על ניטרליותה של ארצו ב"מלחמה הגדולה", כפי שנקראה מלחמת העולם הראשונה עד שפרצה השנייה. כפרופסור למדע המדינה ואידיאליסט אמיתי, שהתנגד בכל תוקף למלחמות, העריך כי התיקו בין "מדינות ההסכמה" בראשות גרמניה לבין בעלות הברית בראשות אנגליה, יימשך עוד זמן מה, עד אשר יבואו שני הצדדים אל האמריקנים ויבקשו מהם לתווך ולהביא להסכם שלום. הסכם שכזה - כך קיווה - יעלה את קרנה של ארה"ב בעולם כמדינה משכינת שלום.

אלא שהתסריט הזה קולקל בידי שר החוץ הגרמני החדש, ארתור צימרמן, במברק מוצפן ששיגר לשגריר ארצו במקסיקו. צימרמן היה איש משרד החוץ שעלה במעלות הפקידות, לאחר שסיים את לימודיו האקדמיים וקיבל תואר דוקטור במשפטים. כשר חוץ בפועל השתתף בישיבה עם הקייזר, אשר בה הוחלט להיחלץ לעזרת אוסטרו־הונגריה, ולצאת ללחימה לאחר רצח הארכי־דוכס פרנץ פרדיננד. ב־22 בנובמבר 1916 מונה לשר החוץ.

התיקו בשדה הקרב הביא את גרמניה למסקנה שהיא זקוקה לנשק שובר שוויון, והנשק הזה היה צוללות. נוצר חשש גרמני מעימות (מכוון או מקרי) בין צוללות גרמניות וצוללות אמריקניות, ומסיום הניטרליות האמריקנית. על הרקע הזה החליט צימרמן, כנראה על דעת עצמו, לשגר מברק סודי ביותר, מוצפן, שהיה אמור להגיע לידיו של נשיא מקסיקו, ונוסטיאנו קראנסה. 

במברק סיפר לקראנסה כי ב־1 בפברואר תפתח גרמניה במתקפת צוללות, ואם ארה"ב תתערב בה ותפנה עורף למחויבותה לניטרליות - הוא מציע לכרות ברית בין גרמניה למקסיקו, שבמסגרתה תפנה מקסיקו אל יפן, ותציע לה לכבוש יחדיו שלוש מדינות אמריקניות שהיו בעבר חלק ממקסיקו: טקסס, ניו מקסיקו ואריזונה. 

המטרה היתה להסיט את תשומת ליבה של ארה"ב מהפעלת כל כוחותיה במלחמה מול "מדינות ההסכמה", ולגרום לה להישאב לתוך מלחמה פנים־אמריקנית ארוכה. בתום המלחמה בין מקסיקו לאמריקה ציפה צימרמן כי שני הצדדים יפנו לגרמניה, כדי שתפתור את הסכסוך ביניהם.

לפני 100 שנה, ב־19 בינואר 1917, לאחר שעבר כמה תחנות, הגיע המברק לידיו של הנשיא קראנסה. האיש קרא והופתע, וקיים התייעצות עם המומחים הצבאיים שלו. הם גיחכו, הציעו שלא להתייחס לכך ברצינות יתרה ואמרו לו שמקסיקו אינה יכולה לנצח את ארה"ב. מהלך כזה, הבהירו, יחריף את הקשרים בין מקסיקו לבין מדינות אמריקה הלטינית, וכי הברית עם יפן אינה מובטחת כלל. הנשיא הודיע לצימרמן כי הוא דוחה את הצעתו.

 

•••

הסיפור היה יכול להסתיים כאן, וייתכן כי לא היינו יודעים עליו כלל, אבל המברק הגיע לגורם שלישי, ששינה את כל הסיפור. היה זה המודיעין הבריטי, שחשף אותו ואשר ביקש לנצל זאת כדי להכניס את ארה"ב למלחמה.

הבריטים לא העבירו את המברק לאמריקנים הניטרלים ולא רצו לחשוף מולם את שיטות היירוט שלהם. הם שיחדו פקיד מקסיקני להעביר להם את המברק הגרמני, והעבירו את המברק לשר החוץ הבריטי, מיודענו ארתור ג'יימס בלפור. האחרון העביר זאת לשגריר בריטניה בארה"ב, וזה מסר את המברק לנשיא. 

ווילסון קרא את המברק, נדהם והבין שאין לו ברירה אלא להצטרף למלחמה שלא רצה להצטרף אליה. הוא נתן הוראה לפרסם בתקשורת את מברק צימרמן במלואו. זה קרה ב־1 במארס 1917.

אבל הציבור האמריקני נחלק: היו שהאמינו במקוריותו של המברק, וטענו כי אין ברירה אלא לצאת למלחמה, והיו כאלה שלא יכלו להאמין ששר החוץ הגרמני ישגר מכתב אידיוטי כל כך, וסברו כי מדובר במניפולציה כלשהי כדי לסבך את אמריקה במלחמה לא לה.

ואז קרה אירוע בלתי צפוי נוסף: ב־29 במארס כינס צימרמן מסיבת עיתונאים והכריז כי המברק אכן נשלח על ידו, וכי הוא אינו מתחרט על כך ואינו מוצא מקום להתנצל. הוא הסביר כי איש לא היה צריך להיות מופתע ממברקו, שהרי היחסים בין גרמניה למקסיקו הם יחסים מצוינים, ומדיניותה המוצהרת של ארצו מובילה באופן טבעי למסקנה שאם תפר ארה"ב את הניטרליות שלה, לא תהיה לגרמניה ברירה אלא לכרות ברית עם מקסיקו, שחייליה הם, לדבריו, טובים ויעילים. לא היתה בכך הכרזת מלחמה על ארה"ב, אלא היערכות שקולה למצב שבו ארה"ב תהיה זו שתפר את ניטרליותה. צימרמן גם יצא בביקורת קשה על הנשיא ווילסון, אשר, עם פרסום המברק, ניתק כל קשר עם גרמניה וסירב לשמוע את דברי ההסבר שהיו בפיו של שגריר גרמניה בוושינגטון. איך, שאל, יכולה ארה"ב להרשות לעצמה לדרוש מגרמניה לא לכרות ברית עם מקסיקו, כאשר היא יוצאת בהתקפה חזיתית וקשה על גרמניה בכל אמצעי התקשורת!

באשר לתוכנית שלפיה תהיה זו מקסיקו שתציע ליפן לחבור אליה ולהילחם יחדיו באמריקה, הסביר צימרמן כי "המקסיקנים והיפנים הם מאותו גזע, ויש יחסים טובים בין שתי המדינות".

מסיבת העיתונאים התסיסה את הציבור האמריקני. עכשיו כבר לא היו מהססים. ווילסון מצא את עצמו תחת גל של דורשים להצטרף למלחמה. ב־2 באפריל 1917 ביקש ווילסון את אישור הקונגרס להכריז מלחמה, וארבעה ימים אחר כך התקבלה בקשתו ברוב גדול. הענק החמוש החל בהיערכות להפליג לאירופה.

זו היתה תחילת סופה של מלחמת העולם הראשונה. הטובים ניצחו, הרעים הפסידו ומיליונים נהרגו משני הצדדים. ווילסון נקלע - כמו כמה נשיאים אחרים לפניו ואחריו - למצב שאותו בדיוק ביקש למנוע, ונשיא השלום הפך לנשיא המלחמה. עם תום המלחמה ביקש להוציא מתוק מעז, ולהקים מוסדות בינלאומיים שימנעו את המלחמה הבאה. כך הוקם בז'נבה חבר הלאומים, וכך באו לעולם 14 העקרונות המפורסמים של ווילסון לשלום בעולם. אלא שהקונגרס לא היה מוכן לאשר את השתתפותה של ארה"ב בחבר הלאומים, והיא לא היתה חברה בו מעולם, למרות שנשיאה הקים אותו.

וארתור צימרמן? הוא נאלץ להתפטר ב־6 באוגוסט 1917, כתשעה חודשים בלבד לאחר שהתמנה. אבל המברק ההוא הפך את האיש המשונה הזה לאחד משרי החוץ היותר זכורים של גרמניה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו