נותרו רק שבועיים עד כניסתו של דונלד טראמפ לחדר הסגלגל. ייתכן מאוד שהדבר יהיה נקודת מפנה עבור ישראל, תוך היפוך המגמה של שמונה השנים האחרונות. טראמפ מתואר כאישיות הפכפכה ובלתי צפויה, אך להוציא אמירה אחת שלו על כך שישראל תיאלץ לממן את הוצאותיה, הוא שיגר מסרים חיוביים יוצאי דופן כלפינו.
טראמפ ניסה באופן אישי למנוע את העברתה של החלטה 2334 האנטי־ישראלית על ידי מועצת הביטחון של האו"ם. השגריר המיועד שלו לישראל, דיוויד פרידמן, הוא ציוני גלוי, כמו גם נציגו למשא ומתן במזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט. טראמפ אינו מאמין שההתנחלויות הן מכשול לשלום, ונדמה שהוא נחוש להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים.
למדיניות הפרו־ישראלית של טראמפ צפויה להיות השפעה על האופן שבו ממשלות אחרות מתייחסות לישראל. אנו רואים סימנים לכך בביקורת שהשמיעה בריטניה על נאומו האנטי־ישראלי של מזכיר המדינה קרי ובגינוי של החלטת האו"ם מצד אוסטרליה. הפלשתינים עלולים לגלות שמצרים, סעודיה ומדינות המפרץ לא יתעמתו עם טראמפ כדי להגן על דרישותיהם הבלתי סבירות וחסרות הגמישות.
התעלומה האמיתית היא רוסיה. שר החוץ לברוב ניסה לדחות את ההצבעה במועצת הביטחון והטיל וטו על המאמצים לשלב את נאום קרי כחלק ממדיניות הקוורטט. כמו כן, הוא הבהיר שמשא ומתן לשלום אפשר להשיג רק באמצעות מו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים. בינתיים, נתניהו עסוק באינספור דיונים אינטימיים עם הנשיא פוטין בנוגע לסוריה, ביטחון הגבולות וענייני המזרח התיכון.
יוזמה אמריקנית־רוסית משותפת תוכל להרתיע את איראן וחיזבאללה ממתקפות נגד ישראל. אך באותה מידה, עלולים הנשיאים להתפתות לקשור קשר לכפיית הסדר שינגוד את האינטרסים שלנו. על כן, קיימת תקווה אמיתית ששנת 2017 תביא עימה שינויים דרמטיים, עם השלכות חיוביות משמעותיות בעבור ישראל.
חשוב שישראל תפגין אחדות ואיפוק. אופי היחסים שלנו עם הממשל החדש ייקבע במהלך החודשים הקרובים. אם נשיג קונצנזוס בנוגע לנושאים הקריטיים, תהיה לנו הזדמנות לשכנע את הממשל האמריקני למסד את דרישות הליבה שלנו. אם לא נשיג זאת, אנו עלולים להתייצב מול נשיא וקונגרס דמוקרטיים בעוד ארבע שנים. בזמן מכריע שכזה, אסור ששרים יפרסמו הצהרות יהירות בנוגע להתנחלויות ולסיפוח. כעת זה לא הזמן לדיון על ערכם של הרחבה או סיפוח מחוץ לגושי ההתנחלויות.
טוב יעשה נתניהו אם יתייעץ עם טראמפ בארבע עיניים וישיג את הסכמתו בנושאי הליבה הבאים: אישור מחדש של מכתב הנשיא בוש מאפריל 2004, שבו הסכים שישראל תשמור בידיה את גושי ההתנחלויות; תמיכה אמריקנית בסיפוח גושי ההתנחלויות המרכזיים; הכרה בסיפוח של רמת הגולן; והבטחה שארה"ב תפעיל לחץ על איראן. אפשר יהיה למנף את מערכת היחסים המצוינת של נתניהו עם פוטין כנגד איראן וחיזבאללה, ולקדם את העמדה הגלובלית של אמריקה במטרה לנטרל את ההטיה נגד ישראל באו"ם.
בעוד מרבית הישראלים ממשיכים לשאוף להפרדה מן הפלשתינים, פתרון שתי מדינות אינו נמצא באופק. במקום לשוב ולהשמיע את המנטרה החלולה "שתי מדינות או סטטוס קוו", ראוי לפתח מדיניות אלטרנטיבית, שעשויה לכלול ויתור על שליטה על שטחים לטובת הירדנים והמצרים.
אם נתניהו יצליח למסד מערכת יחסים פרודוקטיבית עם טראמפ, 2017 עשויה להיות נקודת מפנה חיובית עבור ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו