אחרי שמונת ימי חג הגבורה אנחנו חוזרים ל־357 הימים הרגילים לכאורה, המורכבים מהמון רגעי גבורה ומניסי היום־יום: להיות גיבורה זה לכוון שעון מעורר למרות העובדה שהלכת לישון ארבע שעות קודם, כי חשוב להקפיד על השיגרה. זה להכניס עוד מכונת כביסה, כשאת יודעת בדיוק מי יקפל אותה, וכמה זמן ייקח לסדר הכל בארון. זה לדעת שבדיוק חמש דקות אחרי שהם לבשו חולצה חדשה, הם ילבשו גם כתם חדש, אבל את תשמחי בו, כי זה אומר שהם עשו חיים.
להיות גיבורה זה לדעת שאת לא סובלת לבשל, ובכל זאת להכין שוב סנדוויץ', ושוב ארוחה, או לקנות אוכל מוכן או להזמין מבשלת, או לדאוג שמישהו אחר יעשה את זה - ולא לכעוס על עצמך שלא הכנת לבד. זה להיות נחמדה גם בבית, וגם כשאין כוח, וגם כשמה שבאמת מגיע לבן הזוג זו כאפה קטנה, לילדים - צרחות, ולאמא מגיע שלא תתקשרי אליה בשבוע הקרוב. להיות גיבורה זה לדעת מתי צריך את מידת הדין ומתי את מידת הרחמים. מתי לכעוס כדי לחנך, ומתי לחבק - מאותה הסיבה.
להיות גיבורה זה לאפשר לעצמך ללכת לעוד ראיון גם אחרי שלוש תשובות שליליות בראיונות אחרים. לאפשר לעצמך לצאת משם בחיוך, ולהמשיך לתפקד למופת גם כשבפנים את מרגישה כישלון מהלך. זה לקבל את העבודה שחלמת עליה למרות העובדה ששאלו אותך בראיון: "איך תסתדרי עם הילדים", ולא להתעצבן ששאלו אותך, ולדעת שאתם תסתדרו כי זה מה שבחרתם.
• • •
להיות גיבורה זה לצאת עם חברות בערב, אחרי יום קשה, אף על פי שהבית לא נקי והמטבח לא מבריק, ואולי דווקא בגלל זה. לפעמים להיות גיבורה זה לא לצאת איתן, כי המחיר יהיה גבוה מדי, ומה שנכון באמת זה להתחפר במיטה ולחכות למחר. זה לעשות שוב ושוב משהו שאת מאוד רוצה ולא הצלחת, ולא להתייאש. לא משנה אם מדובר בדיאטה, במתכון לעוגה שלא מצליחה לך, או ביכולת לספר סיפור לילדים לפני השינה בלי להתעצבן.
להיות גיבורה זה לעשות מה שאת מאמינה בו, גם אם לא כולם מסכימים איתו. זה לדעת לעמוד על שלך, ולדבר מול קהל שלא בטוח יהיה אוהד, אפילו כשזו המשפחה שלך, ואולי דווקא שם. להיות גיבורה זה לכעוס על עצמך, לדעת שעשית טעות, להודות בה, ואז לסלוח לעצמך וללמוד מזה, בלי להתבוסס בטעות ולהכות על חטא בחמש השנים הבאות, אלא להתקדם הלאה. זה לבכות כשכואב, ולבקש עזרה כשצריך, ולדעת שגבורה אמיתית היא גם היכולת לקבל, לפחות בהיקפים של הנתינה שלך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו