בשנה הבאה נקבל תשובות להרבה תהיות גורליות • ובראשן: מה יעשה הנשיא טראמפ, וכיצד ישפיע הברקזיט על אירופה • אנחנו נמצאים בעולם חדש, שבו רבים מאיתנו ממשיכים לפעול באמצעים של העולם הישן
שנתנו זו תהיה שנה של הרבה ימי הולדת. 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון (אשר אילו התממש, בעקבותיו, חזונו של הרצל לאחר חמש שנים ולא לאחר 50 שנה, היה אפשר להציל יהודים רבים מן השואה, ואולי אפילו למנוע אותה), 100 שנה להצהרת בלפור (שהגשימה את מטרתו של הרצל להשיג זיכיון מעצמתי להקמתה של מדינת יהודים), 70 שנה להחלטת החלוקה של האו"ם (שאילולא התנגדו לה הערבים, היתה יכולה למנוע את הנצחתו של הסכסוך) ו־50 שנה למלחמת ששת הימים, שהביאה לנו רווח והצלה, אך גם שיקעה אותנו בשליטה על עם אחר, וממשיכה לסכן אותנו באובדן הרוב היהודי במרחב השליטה הישראלית.
ימי ההולדת הללו הם ציוני דרך שיאפשרו לנו לטפוח על שכם עצמנו, להאשים אחרים ולהאשים את עצמנו, אבל סביר להניח שלא יגרמו לנו ללמוד מן ההיסטוריה אלא רק לחזק את מה שאנו דבקים בו. האתגרים האמיתיים לא יהיו ימי ההולדת, אלא שאלת השלכות השנה החולפת על זו העומדת לרשת אותה.
העולם יפתח את השנה הבאה בשאלה לאן יובילו אותו שתי ההכרעות הפוליטיות המפתיעות והחשובות ביותר שהתרחשו ב־2016: החלטת בריטניה לפרוש מן האיחוד האירופי, ובחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ה־45 של ארה"ב. האם יממש טראמפ את הדברים הבלתי צפויים שאמר במהלך מערכת הבחירות שלו? האם יבטל את מחויבות ארצו להקטין את פליטת דו־תחמוצת הפחמן בטענה שמדובר בהמצאה חסרת בסיס של אינטרסנטים למיניהם?
האם יעביר את השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים, ויתעלם מאזהרות המומחים באשר להשלכות ההחלטה על הסכסוך הישראלי־פלשתיני ועל העולם הערבי? האם יהיה ליברלי יותר כלפי הפצת נשק גרעיני בעולם? האם יחליט לא להוציא את כספי התקציב האמריקני על הגנת אירופה ולאפשר את התפרקות נאט"ו על רקע העובדה שרק שתי מדינות, החברות בארגון זה, עומדות במינימום ההוצאה על ביטחון מתוך תקציביהן?
האם אכן יגרש מארצו מוסלמים ומהגרים? האם יבנה חומה ארוכה וגבוהה בין ארה"ב למקסיקו? ומה תהיה משמעות יחסיו הטובים עם הנשיא ולדימיר פוטין? האם יהיה אפשר להגיע, בהסכמת שתי המדינות, להפסקת הקזת הדם בסוריה? האם יהיה אפשר להגיע להסדרת המצב במקומות אחרים בעולם שבהם ממשיכים סכסוכים קשים להתקיים (למשל באוקראינה)? או שמא יתברר כי ניגוד האינטרסים המהותי בין אמריקה לרוסיה גובר על מאמץ אישי לשיפור ביחסים?
ב־2017 נדע, ככל הנראה, מה משמעות "אמריקה בראשונה". האם הנשיא החדש יוותר, למעשה, על הציר ההיסטורי שבין ארצו ואירופה? האם יעודד את התפרקות האיחוד האירופי, שהיה משענתה האמינה ביותר של ארה"ב בעולם ב־70 השנים האחרונות? האם אמריקה תסתגר עתה בתוך עצמה, תקים סביבה חומות של מכס ומכשולים לא מכסיים שונים ומשונים, תחזיר את חייליה מן המקומות הרבים שבהם הם מוצבים בעולם ותאמר לעולם שמחוץ לה להסתדר בכוחות עצמו?
האם ניצחונו של טראמפ הוא, אכן, ביטוי חריף למרד הציבור הרחב נגד הממסד באשר הוא, ונכונות להמר על אנשים מחוץ למעגל הפוליטי של "הדלתות המסתובבות" בין המוסדות הנבחרים, האקדמיה ועמותות המגזר השלישי, ולקוות שדווקא מי שאין לו ניסיון ציבורי ומי שרואה כל חייו את המערכת הממסדית מבחוץ, מסוגל להבין את חולייה וגם לרפאם?
האם ניצחונו של טראמפ, נוסף על ה"ברקזיט" בבריטניה ודחיית הרפורמות החוקתיות של מתאו רנצי באיטליה, יוביל לגל פופוליסטי גם בצרפת, שאין בה הנהגה משמעותית, ואפילו בגרמניה, אשר מנהיגותה המשמעותית של אנגלה מרקל כבר אינה מובטחת בה?
הניסיון כנטל
אנו נמצאים בעידן חדש, שבו רבים מאיתנו ממשיכים לפעול באמצעים של עולם ישן, ואינם מבינים, למשל, שהכל קורה ברשת, ולא באמצעי התקשורת, וכי ברשת אין דין ואין דיין, שם אפשר לפטפט, להעליל, להיות גסים ובעיקר - להשפיע. ובזול. שידורי התעמולה של מערכת הבחירות, אשר פעם ריתקו אומות שלמות, הפכו רלוונטיים בערך כמו כרכרות רתומות לסוסים.
אין לנו שהות להתגעגע לעולם אחר. 2016 היתה עבורנו תזכורת חשובה לכך שכמה דברים שהתרגלנו אליהם בעשרות השנים האחרונות שוב אינם רלוונטיים, ובוודאי לא באותה מידה: הסקרים שניבאו, בעבר, במידה גבוהה של דיוק, את התוצאות הצפויות של הבחירות, מסוגלים, עדיין, להציג מגמות ולתאר כיוונים בדעת הקהל, אבל כמעט שאינם יכולים לנבא את תוצאות הבחירות או המשאלים. פשוט משום שהנשאלים שוב אינם מוכנים למלא את התפקיד הממושמע שמילאו בעבר. רבים מהם אינם משיבים תשובות אמיתיות, אפילו לא לגבי הצבעת־האמת שלהם, בסקרים הנערכים באמצעות מדגם של מי שיצאו מן הקלפיות. הסקרים עדיין חשובים, ועדיין אפשר ללמוד מהם לא מעט על נטיות הלב של הציבור, אבל כדאי להביא בחשבון שלאחר כ־80 שנות סקרי דעת הקהל, למדו הנשאלים "להתגבר" עליהם.
אין לנו שהות להתגעגע לעולם שבו הניסיון היה מרכיב משמעותי במאמציהם של המועמדים להגיע לתפקידים נבחרים. יכול מאוד להיות שהניסיון, בהקשר זה, הופך נטל בלתי רצוי, וכי המאמץ העיקרי צריך להתמקד בכך שסביב מקבל ההחלטות יימצאו אנשים בעלי ניסיון, שיוכלו להציג בפניו או בפניה את האופציות השונות. אנשים שיידעו להסביר את היתרונות והחסרונות שבכל אופציה, על פי ניסיון העבר, ולהותיר למקבלי ההחלטה החדשים לבחור באפשרות הנכונה ביותר מבחינתם, או להציע דרך שלא נוסתה בעבר, ואשר עשויה להיות נכונה יותר מאלו שכבר דרכו בה רבים, שהצליחו ושנכשלו.
2017 לא תעניק לנו, בוודאי, את כל התשובות שאנו מצפים להן, והיא תותיר גם סימני שאלה ל־2018, אבל במהלכה נוכל לדעת לאן פניו של העולם, לאחר שהציבור אמר את דברו בקלפי, ועוד יאמר את דברו בחודשים הבאים. יהיה אשר יהיה הכיוון שיתגלה לנו - השאלה הבאה תהיה איך לסייע בהפיכת העולם לטוב קצת יותר במסגרת השינויים הצפויים לנו, או למרות השינויים הללו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו