האו"ם בהפקרת העולם

האו"ם הפגין זילות משוועת במגילת עקרונותיו וביזוי המהות המרכזית שלשמה הוקם: להציל את הדורות הבאים מפורענות המלחמה ולקיים שלום וביטחון בעולם. הארגון, שהוקם בעיצומה של מלחמת העולם השנייה "כדי להציל את האנושות מגיהינום", כפי שהטעים המזכ"ל השלישי דאג המרשלד, קיבל החלטות מוטות ונמנע מקבלת החלטות אחרות מתוך פחדנות. על כך מעיד מספרם הרב של משברים בין־מדינתיים, סכסוכים אזוריים, מלחמות פנימיות וסך עתק של קורבנות. בולט במיוחד ההיקף הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה של כ־60 מיליון פליטים ועקורים מחפשי מקלט. 

אני מאשימה את מועצת הביטחון, אחת משש זרועותיו העיקריות של האו"ם, שמתוך נרפות אינה מקיימת את השלום ואת הביטחון בעולם, שעליהם היא אמונה. היא לא נזעקה למנוע את שפיכות הדמים במלחמת האזרחים בתימן, לא מתעניינת בשאיפות הלאומיות של הכורדים, ולא יצאה מעורה כדי להציל את תושבי דארפור מהנשק הכימי. היא כמוץ ברוח מול דאעש, וחסרת אונים מול מיליוני הפליטים המציפים את אירופה.

לאורך יותר מחמש שנות מלחמת האזרחים בסוריה - אשר במהלכן נהרגו קרוב ל־500 אלף בני אדם, מחציתם אזרחים, כשני מיליון נפצעו וכשישה מיליון הפכו לפליטים (לפי הארגון הסורי לזכויות אדם) - לא קיבלה המועצה ולו החלטה אופרטיבית אחת על מנת לבלום את הרג האזרחים ואת סבל הנצורים בערים המותקפות. המורא מפני רוסיה, שייצגה את איראן וסוריה שעה שסיכלה כל הצעה לקדם פתרון מדיני או אפילו הפסקת אש, גבר על קדושת החיים שעמדה לנגד עיני המדינות המכוננות. 

אני מאשימה את ארגון האומות המאוחדות במתן לגיטימציה לאנטישמיות החדשה, המתאפיינת בעיקר בהאשמת ישראל בביצוע רצח עם בפלשתינים, תוך השוואת מצב הפלשתינים ליהודים בתקופת השואה, ובתמיכה בדה־הומניזציה לישראל כמדינת היהודים ובהתנגדות לציונות ולעצם קיומה של מדינת ישראל. 

היריעה קצרה אך המעט מצייר את התמונה המעוותת, כגון ההחלטה הרעה המשווה את הציונות לגזענות, ששרדה משנת 1975 ועד 1991; שמונת הגינויים שחטפה ישראל ב־2006, שעה ששום דיקטטורה ההורגת באזרחיה לא גונתה לאורך קיומה יותר מפעם בשנה; ועידות האו"ם נגד גזענות ב־2001 (דרבן) וב־2009 (ז'נבה), שהפכו מדיון על הגזענות בעולם למפגן של הסתה ואנטישמיות נגד ישראל; הסיכום ההזוי של 2014, שבו אישרה העצרת הכללית 24 החלטות גינוי על הפרות שונות, 20 מהן (83 אחוזים) נגד ישראל; והעובדה שבתחילת 2016, ארבעה חודשים מתחילת גל הטרור, קיבלה המועצה 12 החלטות נגד הטרור בעולם ואפס החלטות נגד הטרור הפלשתיני בישראל.

אני מאשימה את ארגון האו"ם בהצגה חוזרת ונשנית של ישראל כמדינה סוררת הדבקה בעיקרון הגזעני של מדינת לאום, בהפלייתה ובהדרתה מן העיקרון המוצהר במגילתו, "לטפח ולעודד רגש כבוד אל זכויות האדם וחירויות היסוד בשביל כל באי עולם, ללא אפליה בין גזע לגזע, בין מין למין, בין לשון ללשון, בין דת לדת".

אני מאשימה את ארגון האומות המאוחדות בבזבוז זמנו היקר בגינוי חסר שחר לישראל, הדמוקרטיה הליברלית היחידה במזרח התיכון, על חשבון העיסוק הנדרש באופן משווע בכל הבעיות הרציניות האחרות שמהן סובל כדור הארץ.

אני מאשימה את מועצת זכויות האדם, שבכל שנה מגנה את ישראל יותר פעמים מגינוי כל מדינות העולם כולן, אך אינה מוצאת זמן לעסוק באונס, ברצח ובמכירת נשים לעבדות; אינה טורחת להתעניין בהומוסקסואלים הנתלים מעל עגורנים באיראן; ומתעלמת ממאות אלפי הילדים הגוועים ברעב במשטר הדיכוי הברוטלי של צפון קוריאה.

אני מאשימה את ארגון האומות המאוחדות בהפקרת העולם ובאחריות לתוהו ובוהו השורר כיום על פני תבל. עיסוקו האובססיבי בישראל מאפשר לכוחות הרשע והזדון להמיט שואה על האנושות. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו