חשוב לא להתרגש מהרעשים העכשוויים שהחלטת מועצת הביטחון מחוללת - לא משמחת העניים של השמאל הישראלי ובאמריקה, לא ממטח ההפחדות שנספוג בימים הקרובים - ולהרים את המבט לפרספקטיבה היסטורית רחבה יותר. ייתכן שדווקא הצעת ההחלטה הזאת של מועצת הביטחון, תחזק את ההתיישבות ותדחוף את ממשלת ישראל לקדם את החלת הריבונות לכל הפחות על חלקים משומרון ויהודה.
הממשלות האחרונות הקפיאו וריסנו בנייה בשומרון וביהודה. גם בירושלים רוסנה הבנייה. חוק ההסדרה לא עבר. הכול, רק לא לתת לברק אובמה תירוץ לא להטיל וטו על החלטות מועצת הביטחון נגדנו. רוב הזמן, זה (כמעט) הצליח. התנהגות ממשל אובמה בשישי האחרון, מלמדת מול אלו לחצים אדירים התמודד נתניהו בשמונה השנים האחרונות. בפעולת קומנדו נועזת, אותת נשיא ארה"ב היוצא למדינות אירופה שיש להן אור ירוק להפעיל נגדנו צעדים אנטי-ישראלים.
ההחלטה מלמדת שלא משנה כמה נתאמץ להשביע רצונם של המתנגדים לשיבת ציון, ברגע שיוכלו - יכו, באמצעות החלטות דרקוניות, חרמות ויותר מכך. מבחינת המדינות שהצביעה נגדנו, הן לא תרפינה מאתנו עד לסילוק היהודי האחרון אפילו מרחבת הכותל, הנמצאת כידוע במזרח ירושלים.
מועצת הביטחון מעולם לא העבירה החלטה דומה המדברת על ה"כיבוש" או ה"התנחלויות" של טורקיה בקפריסין, של רוסיה בחצי האי קרים, של ארמניה בחבל נגורנו-קרבאך או של מרוקו במערב סהרה. משום כך, ההחלטה אינה משקפת אמת משפטית כלשהי, אלא בעיקר את האובססיה המגוחכת של האו"ם כלפי ישראל.
החלטות כגון אלו אינן בעלת תוקף משפטי אלא יותר הבעת דעה של האו"ם, לא משהו חדש שלא ידענו קודם. מועצת הביטחון אינה בית משפט ואינה קובעת את החוק הבינלאומי. ב-1980 התקבלה הצעה דומה במקצת לזו. זה לא מנע מישראל לבנות ולהתרחב וליישב מאות אלפי יהודים בלב הארץ.
מבחינה דיפלומטית, ההחלטה מספקת תמריץ למדינות עוינות להטיל עלינו חרם ועיצומים, אבל אינה מסמיכה גוף כלשהו לפעול נגדנו. פרק 7 למגילת האו"ם מסמיך את מועצת הביטחון לפעול ולאכוף את החלטותיה באמצעים שונים, אך הפרק הזה נעדר מההחלטה הנוכחית. אז נכון שההחלטה רעה, אבל קיים הבדל מכריע בין החלטה רעה להחלטה מחייבת. שונאי ההתיישבות בארץ ושונאי ישראל בעולם יפרשו זאת כהחלטה מחייבת, וכבר ראינו את צהלות השמחה של חלק מפרשנינו ומגשנו ועיתונאינו האמיצים. לא מפיהם אנו חיים. גם לא מפי האו"ם.
ההצהרות והתגובות של נשיא ארה"ב הנבחר, דונלד טראמפ, מלמדות שאחרי ה-20 בינואר הדברים ישתנו. בפרפרזה על דברי דוד בן גוריון, אפשר לומר שלא משנה מה יאמר האו"ם, אלא מה יעשה ממשל טראמפ. עלינו להסתכל על האינטרס שלנו ולא לחשוש מ"פרעות" ו"זעם ערבי" ושלל איומים הנמצאים אתנו מאז שיהודים החלו לשוב לציון עוד בראשית המאה ה-19. הגיע הזמן לבנות בחבלי המולדת מבלי להתחשב באו"ם או במדינות עוינות אחרות.
ישראל צריכה לעודד את ממשל טראמפ להעביר את שגרירות ארה"ב לבניין הקונסוליה האמריקנית בשכונת ארנונה בירושלים. זה יהפוך את החלטת מועצת הביטחון לבדיחה. חג החנוכה שהחל היום מלמד שהזיכרון שלנו ארוך לאין שיעור מזה של הנלחמים בנו. דרושות לנו סבלנות ואמונה. בימים ההם בזמן הזה.
