רצח השגריר הרוסי באנקרה עורר זעזוע עמוק אך גם חשש מפני השלכות אפשריות על היציבות באזור. היו אף שהזהירו מפני הסלמה והידרדרות ביחסי טורקיה ורוסיה עד כדי פרוץ מלחמה בין השתיים, והביאו כדוגמה את רצח יורש העצר האוסטרי־הונגרי פרדיננד ביוני 1914 בסרייבו, שהוביל לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
אלא שהזעזוע מן הרצח היה נעוץ כנראה בכך שהוא שודר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה, כאילו מדובר בתוכנית ריאליטי. בפועל הרצח לא רק שלא דירדר את יחסי טורקיה ורוסיה אלא נהפוך הוא, דחף עוד יותר את ארדואן לזרועותיו של פוטין.
הרצח היה תפאורה וגם כסות למפגש שרי החוץ של רוסיה, איראן וטורקיה שהתקיים אתמול במוסקבה. מפגש זה בישר את ראשיתה של ברית אזורית חדשה ההולכת ונרקמת בין המדינות, וליתר דיוק את הצטרפותה של טורקיה לציר הרוסי־איראני המבקש זה זמן מה להשליט את עצמו על האזור.
לפני כשנה שבה רוסיה למזרח התיכון לאחר היעדרות ממושכת. היא שלחה כוחות צבא לסוריה ללחום לצידו של בשאר אסד, ומאז היא מקיימת במדינה זו נוכחות צבאית מסיבית ואף מקימה בה בסיסים ימיים ואוויריים המלמדים כי הרוסים הגיעו לכאן כדי להישאר לאורך זמן.
שובה של רוסיה לאזור נעשה תוך שיתוף פעולה עם איראן, הסוללת את דרכה, תמורת רווחים נאים. כך, למשל, בסוריה הרוסים מפציצים מן האוויר ואילו האיראנים לוחמים על הקרקע. יש להניח כי בבסיס שיתוף הפעולה הרוסי־איראני, שלו שותף גם ארגון חיזבאללה, עומדת הסכמה על חלוקתה של סוריה ובעצם חלוקתו של המזרח התיכון כולו - עיראק, תימן ולבנון - לאזורי השפעה בין מוסקבה לטהרן.
לאורך השנה האחרונה ניצבה טורקיה מן העבר השני של המתרס, מנסה בכל כוחה להיאבק בהשפעה האיראנית הגוברת באזור ולחבל במהלכיה של רוסיה בסוריה. אלא שבחודשים האחרונים מתחולל בטורקיה מפנה, ונוכח המציאות האזורית החדשה עושה ארדואן את הדבר המתבקש כדי לשמור על כוחו אבל גם על מעמדה של טורקיה, וחובר למוסקבה.
בבסיס המפנה בעמדה הטורקית עומדת הכרה בעוצמתה של רוסיה וביכולת ההיזק שלה, אבל גם ההכרה כי וושינגטון נטשה את האזור ואת ידידותיה בו. הטורקים גם ריאליים דיים להבין כי נמוכים הסיכויים שבני חסותם, המורדים הסורים, יצליחו להכריע בנסיבות החדשות את בשאר אסד. ומעבר לכל זה, טורקיה רואה הרי בכורדים את הסכנה עבורה. ומכאן שחבירה למוסקבה למהלך נגד הכורדים, שמאחוריהם ניצבת אגב וושינגטון, היא צעד מתבקש ואף הכרחי. יש להניח כי בתמורה לנכונות הטורקית לסייע בייצוב המצב בסוריה יקבלו הטורקים ובני חסותם, אותם מורדים הפועלים בצפונה של סוריה, באזור אדליב ובצפונה של חאלב, חסינות שתאפשר להם להמשיך לשלוט באזור ובעיקר להילחם עם הטורקים נגד הכורדים, המבקשים לכונן באזורים אלו ממש אוטונומיה משלהם.
אך אירונית היא העובדה שלמפגש במוסקבה, שעסק בעתידה של סוריה, לא הוזמן כלל אסד. בכך יש כדי להראות מה באמת חושבים עליו הרוסים ועד כמה עמוק מצוי כיום הנשיא הסורי בכיסם. סמלית היא העובדה שגם וושינגטון לא הוזמנה למפגש, כאילו כל העניין אינו נוגע לה וכאילו איש אינו טורח להביאה בחשבון בחישוביו.
החבירה הטורקית לרוסיה מחזקת את מוסקבה, שהרי עתה יכולים הרוסים לתמרן כאוות נפשם בין אנקרה לטהרן, ובאמצעות מדיניות של "הפרד ומשול" לקדם אינטרסים על חשבון אלו של טורקיה ושל איראן. אמת, כמו הרבה הבנות והסכמים וגם בריתות, מדובר בברית אינטרסים זמנית שאינה מכסה על החשדנות וחוסר האמון השוררים בין כל השותפים. אבל מתברר שוב שרק פוטין, ובצעד מפתיע, תחת עיניהם העצומות של האמריקנים, הצליח לחבר בין אנקרה לטהרן, ובין שתי אלו למוסקבה.
