דין הוא דין, ונוהג הוא נוהג. ולכן משה קצב זכאי להפחתת שליש ממאסרו ורשאי ללכת הביתה ולהתכבד בכורסתו, כמו רבים ורעים לפניו; ולכן אופק בוכריס הודה והורשע בעבירות מין; וכתב אישום מסמר שיער הוגש נגד הרב דוד הריסון מהאולפנה בירושלים; וראש עיריית אור יהודה דוד יוסף נידון למאסר; וראש המועצה האזורית דוידי פרל פרש מתפקידו; ומנכ"ל בנק הפועלים הוא כבר לא; והשחקן משה איבגי ספון בביתו; וחבר הכנסת סלומינסקי הישעה את עצמו. מטבע הדברים, לא כל עבירות המין שוות בחומרתן והן לא נמצאות באותו רף ומישור, אבל בהחלט יש בהן סממן אופייני, משום שהן מתקשרות באופן ישיר אל נושאי תפקידים ובעלי שררה וכוח שניצלו את מרותם, סמכותם והשפעתם.
אין בידיי הקלטות, הוכחות או בדל ראיה נגד החשודים והידועים כבר בציבור. בכל זאת, רועדות ידיי בשעת הכתיבה. משום שדי בפרסומים ובעסקאות טיעון המעוותות את הצדק ובאווירה הציבורית ובפסיקות המשפטיות - ואלה, כאמור, רק "דוגמיות בקליק" - כדי לדעת שמשהו רע מאוד קורה פה מסביב.
אלף כבאים לא יצליחו לכבות את כאבה של נאנסת וסבלה של מוטרדת, ואלף מכבסות לא יצליחו להלבין את פשעיו של סוטה מין. לא את כל הפרשיות צריך לבחון רק דרך הפריזמה הבינארית של עבירה פלילית או כזו שאינה פלילית. בין השאר, משום שקשה להסדיר בחוק יחסי גבר ואישה. עם זאת, אפשר וצריך להטמיע את הקודים והכללים בתודעה החברתית והתרבותית.
אם רק היה אפשר לעשות "פוס" - בלשון הילדים - ליומיים או לשבועיים, הייתי מציעה להחריב ולבנות מחדש את כל הפירמידה שבראשה ניצבים אנשים בעלי תשוקה אבל חסרי מעצור. ואולם גם אני מודה שלגמרי לא ברור אם המסננת החדשה תעשה את עבודתה. כי יש אנשים טובים ורציניים ובעלי כישורים שהגיעו לאן שהגיעו בזכות ולא בחסד. הם לא הגיעו למעמדם ולתפקידם כשהם בהכרח שטופי תאווה וזימה מלכתחילה, והשאלה היא מה קדם למה: אם מקור הבעיה באישיותו של האדם או אולי במערכת, באותם תנאים שאיפשרו אותה פרצה שקראה לגנב או קרצה לסוטה.
אסור למחול ואסור לשתוק על ניצול נשים, על מעשי הטרדה וכפייה ופגיעה בגופן או בנשמתן של נשים. נקודה. הדיבר ה־11 צריך לכלול את האזהרה באותיות קידוש לבנה; לא! הגוף שלה הוא שלה, המרחב שלה שייך רק לה. הכבוד שלה אינו פחות כמלוא הנימה משלך. ולכן, בפשטות - לא. לא תהיה סובלנות ולא תהיה סליחה למטרידן ולסוטה ולכל מי ששפתו מזוהמת, ידיו משוחררות מדי ודמו סוער ולוהט באיבריו. פשוט - לא.
אי אפשר להתעלם מן העובדה שהנגע פשה - אוי לנו - גם בחברה הדתית. יש פה כשל מוסרי ופגם ערכי חמור וחריף שבעתיים, ובחלק מן המקרים אין כבר לאן להוליך את הבושה. לאחרונה הפתיעו כמה רבנים וארגונים ומנהיגי ציבור עת השמיעו קול נועז מבעבר, ואף עשו מעשה ויצאו חוצץ נגד כל מי שיצרו גבר עליו. זה לא מספיק. גם בידם הכוח לשנות.
הכותבת היא יו"ר תנועת האישה הדתית־לאומית "אמונה"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו