ניצחונו של בשאר אל־אסד בקרב על חאלב הוא בראש ובראשונה ניצחונם של פוטין, אנשי משמרות המהפכה של איראן, הלוחמים מטעמה של טהרן בסוריה, ושל חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה. השלושה חברו יחדיו לאותה ברית בלתי קדושה שבעזרתה הבטיחה מוסקבה את שובה כמנצחת למזרח התיכון, ואילו איראן הבטיחה את מעמדה כמעצמה אזורית בעלת השפעה. בין מוסקבה לטהרן קיימים חילוקי דעות מהותיים לגבי העתיד הרחוק - מי ישלוט בסוריה ויכתיב לבשאר את מהלכיו. אבל לעת עתה, ובוודאי בשנים הקרובות, שותפות האינטרסים ביניהן תימשך ואף תגבר.
לאסד יש כל הסיבות להיות שבע רצון מהצלחתו לשרוד את שש שנות מלחמת האזרחים העקובה מדם המשתוללת בארצו. ניצחונו בחאלב מעניק לו רוח גבית ושולל מן המורדים את התקווה להשיג ניצחון במלחמה על סוריה. בלא תקווה ובלא סיוע משמעותי מבחוץ, הסיכוי של מחנה המורדים להפוך את היוצרות בשדה הקרב הולך ונמוג. זאת, הגם שהמרד רחוק מסיומו ועודנו נהנה מתמיכה נרחבת בקרב חלקים משמעותיים של החברה הסורית.
מי ששילם את מחיר הניצחון של בשאר הם כמובן תושבי חאלב, שאותה החריב השליט הסורי בעזרת בעלי בריתו כדי שתהפוך דוגמה וסמל לתושבי ערים אחרות במדינה, בראש ובראשונה הבירה דמשק, לבל יעלו אפילו על דעתם לצאת נגדו. אבל יש להודות כי הטרגדיה בחאלב שבה עסוק העולם היא רק טיפה בים והמשך ישיר ומתבקש של עלילות המלחמה, שבה נהרגו עד כה קרוב לחצי מיליון סורים, 10 מיליון נוספים - מחצית האוכלוסייה - איבדו את בתיהם וכשליש מהאוכלוסייה, 8 מיליון סורים, הפכו לפליטים מחוץ לארצם.
גורלה של חאלב הוא הוכחה ברורה לכך שהקהילה הבינלאומית אינה קיימת, וכנראה מעולם לא היתה בנמצא, ודאי שלא עבור אוכלוסייה אזרחית הנקלעת בין הפטיש לסדן והופכת למטרה עבור משטר דיקטטורי ובעלי בריתו. חאלב נכתשת, תושביה נהרגים במאות ואלפים ומגורשים מבתיהם, אבל העולם שותק, למעט כמה הצהרות גינוי או צער רפות מצד מנהיגים באירופה או בארה"ב.
בעבורה של ישראל הלקחים מהמערכה על חאלב ברורים: ראשית, מי שתולה את יהבו ואת עתידו בסיוע של הקהילה הבינלאומית עלול להתאכזב. העולם הוא עם החזקים ועם המנצחים, ומוטב לישראל לשקוד על חיזוק עוצמתה כערובה הכרחית, גם אם לא בלעדית, להבטחת קיומה ושגשוגה באזורנו.
שנית, המלחמה בסוריה לא תימשך לעד וסיומה, בניצחון אפשרי של המשטר הסורי ובעלי בריתו, עלול לבוא מוקדם מכפי שצפו והעריכו בישראל. אסד חזר לחאלב ועלול גם לחזור לרמת הגולן, שאותה איבד למורדים לפני כשנתיים. גם חלון ההזדמנויות שנפתח בפני ישראל לפני כמה שנים, לפעול באופן חופשי בסוריה נגד משלוחי נשק לחיזבאללה, עלול להיסגר.
שלישית, לעת עתה נתון בשאר בהשפעת מוסקבה, איראן וחיזבאללה. לכאורה, מוסקבה היא הנהנית מעמדת בכירות. אבל בניגוד לרוסים המקיימים נוכחות אווירית וימית ורואים בנעשה בסוריה חלק ממשחק בינלאומי, לאיראנים ולחיזבאללה רגליים על הקרקע בדמות רבבות לוחמים סדירים או מתנדבים במיליציות שיעיות שגויסו בידי איראן ללחום בסוריה.
רביעית, ניצחון בקרב על סוריה ישחרר כוחות וגם אנרגיות של איראן ושל חיזבאללה לנוע ליעד הבא. שתי אלו אינן מחפשות אחר עימות עם ישראל ונרתעות מלשלם את מחירו, אבל ההעזה וההתרסה יגברו ללא ספק ביום שאחרי.
ולבסוף, הטרור והרדיקליות האיסלאמית לא ייעלמו אלא יגברו ויעצימו כוח, כשהאירועים בסוריה הופכים כלי לגיוס תמיכה ומניע לפיגועים נוספים. ישראל מרוחקת מחאלב מאות קילומטרים, אבל עלולה לשלם אף היא את מחיר הטרגדיה שהתרחשה בה. את כל אלו ראוי להביא בחשבון בחישוביה של ישראל ולהתחיל להיערך למולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו