הראיס התחייב ש־2017 תהיה שנת סיום הכיבוש. לדבריו, אם הישראלים לא יכירו בפלשתין, נבטל את ההכרה בהם
המשל הערבי "חזרה חלימה אל הרגליה מימים ימימה" מתאר אדם החוזר להרגליו הרעים, קמצנות למשל, למרות שהכריז כי חדל מכך. כזה היה נאומו של אבו מאזן ב־29 בנובמבר בפני הוועידה השביעית של פת"ח ברמאללה.
כהרגלו הישן מיעט המנהיג הישיש במסרי אמת והאביס את שומעיו במסריו כפולי הלשון.
במשך שלוש שעות טעמו כ־1,400 המתכנסים תבשיל בסגנון סובייטי, ומחאו כפיים לרטוריקה הפופוליסטית שהיה בה אך קמצוץ איסלאמי, וכף גדושה של מסרים אלימים "שזר לא יבינם" וכותרתם: "פת"ח הוא הכדור הראשון והאבן הראשונה".
בסבך התודות לגיבורים, לחללים, לאסירים ולעמי העולם, כולל לצדיקים הוגו צ'אבס ופידל קסטרו, התחייב הראיס כי שנת 2017 תהיה שנת סיום הכיבוש וכי ההכרה בישראל מתוחמת בזמן. לדבריו, אם הישראלים לא יכירו בפלשתין, נבטל ההכרה בהם. הפלשתינים הסכימו לשתי המדינות, אך לא לזו "היהודית".
יש ל"ראיס" עסק בלתי גמור עם הבריטים בשל סוגיית "היהודים" ב"פשע" של הצהרת בלפור: לפני 100 שנים נתן מי שאין לו בעלות (אנגליה) מולדת ליהודים שאין להם זכות ב"פלשתין". לנו, ה"זבאלה" (כך צוין במקור), הבטיחו זכויות דתיות ואזרחיות.
ה"ראיס", מכחיש השואה, עסק בנאומו באובססיביות ב"יהודים" גם בכל הקשור בהחלטת החלוקה: החליטו על שתי מדינות, יהודית וערבית, ושוב המילה "פלשתין" לא הופיעה - רק "יהודים". אבוי, אך הראיס מתעלם מכך שאפילו ערפאת הצהיר על כך שהמועצה הלאומית הפלשתינית הכירה בישראל כמדינה יהודית.
בנימת צער הבהיר אבו מאזן בנאומו כי "אין 'נוקאאוט' להשמדת ישראל, ומי שיכול - בבקשה יעשה זאת". לדבריו, צריך לנוע בשלבים, "לבנה אחר לבנה", תוך ריכוז לוחמה פסיכולוגית בציבור הישראלי כנגד ממשלתו.
תמורת גמישותו המדינית יש לראיס דרישות צנועות: פירוק ישראל מגרעין, שחרור האסירים, שלטון פלשתיני בלבדי בירושלים המזרחית כבירת פלשתין, נסיגה לגבולות 67' וסילוק כל ההתנחלויות, שליטה על הגבולות וזכות "שיבה" במתווה דמוגרפי התאבדותי "מוסכם" על ידי ישראל, שתזכה בהכרה בין־ערבית איסלאמית (היוזמה הסעודית).
לדבריו, הישראלים לא יצליחו לעשות שלום עם מדינות ערב מעל ראשם של הפלשתינים. כמו כן, הוא שלל פתרון של גבולות זמניים, המשך המצב הקיים או "מולדת חליפית" בירדן.
אבו מאזן גם התפאר בקריצת עין בכך שמאז "אוסלו" שבו לפלשתין יותר מ־600 אלף איש וכן 54 אלף "מבקרים" ש"סידרנו" להם תעודות זהות ודרכונים - והם נשארו.
•••
למעשה, תומך אבו מאזן ב"מוקאוומה אל־שעבייה" (מילה מכובסת לאינתיפאדה אלימה). לדבריו, אינתיפאדת הפאר של "האבנים, הנוער והשכל", אינתיפאדת "החג'ארה" - ביטאה "עמדה פוליטית־מדינית שהגשימה את מאוויינו". כמו כן, הוא התריע כנגד מיעוט משתתפיה כיום.
ה"אבו שלנו" הוא איש שלום שאמר בנאומו: נעיף את כל ההתנחלויות. הם יצאו מסיני (ימית) ויצאו מעזה (בסרקזם) "למרות הקברים של הנביאים". זו ארצנו, תצאו לבסוף מכאן, וכמה שתבנו לא יעזור לכם. הכיבוש עוד ייצא מקודשיה של הארץ הזו (ירושלים) ומכפרינו, מערינו ומחופינו. מהיכן, יא ראיס? מעזה יצאנו. שנצא גם מחופי יפו ועכו?
כשהוא סונט בשומעיו על בערותם, ה"ראיס" שלח אותם לקרוא את תוכנית החלוקה ולהבין שהשימוש בנשק מותר.
בהחלטה כתוב ש"מי שמגלה תוקפנות נגד שטח האחר לפי החלטה זו, צריך להתנגד לו בכוח הנשק". הם תקפו אותנו, התריס. מה צריכים לעשות? אני מותיר לכם את התשובה, חתם הראיס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו