למה יפסיקו העבריינים להגיע לבית המשפט עם כיפה על הראש? • מי כמעט ייבאו את הזוועות מחאלב לטבריה? • האם נחשף שזעם יש גם בשמאל? • ובמה כשלו טייסי אל על?
כאחד שמסתובב ביומיום עם כיפה על הראש, אני שותף לתסכול של חובשי הכיפות בכל פעם שעבריין מגיע לבית המשפט עם כיפה גדולה. עם זאת, בימים האחרונים, כאשר חובשי כיפות נחשדים כעברייני מין, נראה שהנוהג הזה של חבישת כיפה בבית המשפט עומד להיפסק; זו כבר לא תעודת יושר. ולכן, אני מודה לכם, חשודים יקרים, על ששיחררתם את שאר חובשי הכיפות מהבושה לראות עבריינים עם כיפות בתפקיד הסניגור.
העניין הזה מזכיר את אותו רב שעליו מסופר בספר "מעשים שהיו בעירנו", וזהו הסיפור: "בוקר אחד ראה הרב מנדל אברמסקי אדם לא מוכר בבית הכנסת. בסוף התפילה קרא הרב לאיש ושאל אותו לזהותו. ענה האיש כי הוא גר בעירנו שנים, ואולם לא נהג להתפלל, עד שאתמול אירע לו משהו שגרם לו להחליט שמכאן והלאה הוא יתפלל מדי בוקר.
"מה האירוע?" שאל הרב אברמסקי.
ענה האיש: "אתמול בבוקר עברתי ליד בית הכנסת, ובדיוק יצא ממנו יהודי והציע לי להניח תפילין. נעניתי לו אחרי שלא עשיתי זאת מאז הבר מצווה שלי. מייד אחר כך המשכתי והגעתי לחנות שלי, שם חיכה לי בעל הבית ואמר שהחליט לתת לי במתנה את כל הבניין שבו נמצאת החנות. בכך כל תפילותיי לעושר נענו, ולכן החלטתי להתחיל להתפלל ולהודות לאל".
אמר הרב: "מעניין מאוד, אבל בתור מי שהיושב במרומים נענה לתפילותיו, אמור לי, איך זה שאני מתפלל שלוש פעמים בכל יום ובכל פעם מבקש רק מעט פרנסה - תפילותיי לא נענות, ואילו אתה התפללת פעם אחת ועוד אחרי 30 שנה, ומייד תפילתך נענתה?"
שאל האיש: "אתה מתפלל שלוש פעמים ביום כבר שנים ותמיד מבקש פרנסה?"
ענה הרב: "בהחלט".
שאל האיש: ותמיד אתה מבקש פרנסה?"
הרב: "כן, אז למה תפילותיי לא נענות?"
הסביר האיש: "כי אתה נודניק".
ייבוא של זוועה
העיר חאלב שבסוריה עברה שואה, וזו לא זילות של המילה אלא ההגדרה המדויקת למתחולל שם. אני מקבל מדי יום צילומי זוועה מהעיר: גוויות וחלקי גוויות מושלכים ברחובות, מישהו חופר בערימת הריסות שהיתה פעם ביתו ומוציא את בתו הפעוטה הדוממת - ומכיוון שאי אפשר להפיל את התיק הזה על ישראל, אז לאף אחד לא אכפת.
ערב מלחמת האזרחים בסוריה, וגם בתחילתה, ניסו כל מיני פרופסורים עם פוזה של אינטלקטואלים וגם כמה גנרלים במיל' לשדל לתת את הגולן למשטר של בשאר אסד. הסבירו לנו שמילה של הנשיא אסד זו מילה, שהוא מכבד הסכמים ושנוכל כמובן לנסוע לנגב חומוס בדמשק. ובכן, ההפצצות היומיומיות על חאלב, ולא רק עליה, מתרחשות לאחר שאותו אסד חתם על הסכם שלום - ורגע אחרי החתימה הוא הגביר את ההפצצות.
במילים אחרות, אילו היינו מקשיבים ועושים את מה ש"המומחים לשלום וביטחון" שלנו רצו, מראות הזוועה המוזכרים היו מגיעים לרחובות טבריה. אז מתי הם יבינו שהרעיונות הלא אחראיים שלהם, בלשון המעטה, צריכים להיקבר כמו הגוויות מחאלב?
תמורה ותרומה
בתחילת השבוע פורסם כי יש זעם בשמאל על כך שלמשפחת חתנו היהודי של דונלד טראמפ, ג'ארד קושנר, יש קרן התורמת בין השאר לישיבה ביצהר ולעוד התנחלויות.
העניין הזה מעורר כמה שאלות:
א. הרי זעם יש רק בימין, אז ממתי יש זעם גם בשמאל?
ב. למה עדיין לא פורסם התחקיר על הקשר בין התרומות ליצהר לעיסקת הצוללות?
ג. האם בשמאל כבר מודעים לכך שכיום התנכרות ליצהר ולהתנחלויות האחרות עלולה לסבך אותנו עם הממשל האמריקני?
הכי בבית בעולם
עכשיו, כאשר הסכסוך בחברת אל על כנראה מאחורינו, זה הזמן להיזכר בניסיונות של טייסי אל על לשכנע אותנו שלא כדאי לנו לטוס עם טייסים סינים, כי אלה הישראלים
הם הכי־הכי. המאמץ הזה כשל: הישראלים גילו שעדיפים עגלונים מהמזרח הרחוק עם רישיון על בימבה על פני מנופחי האגו בכחול־לבן.
ניסיונות השכנוע הלא מוצלחים של טייסי אל על מזכירים סיפור רומני ישן:
בוקר אחד הביא שוטר שלוש נשים שנעצרו בלילה בפני שופט, והציג בפניו את הראשונה שבהן.
"מה שמך?" שאל השופט.
הצעירה ענתה: "קלרה".
השופט המשיך: "ומה את עושה למחייתך?"
השיבה הצעירה: "אני מורה".
פנה אז השופט לשוטר וביקש ממנו להביא את העצורה השנייה. כשזו התייצבה מולו, השופט שאל גם אותה לשמה.
"סטלה", ענתה העצורה השנייה.
"ומה את עושה למחייתך?" שאל השופט.
ענתה לו: "אני מורה".
כשהתייצבה מול השופט העצורה השלישית והספיקה רק לומר את שמה, רג'ינה, מיהר לומר לה השופט: "אל תגידי לי, גם את מורה".
"מה פתאום", ענתה העצורה השלישית, "אני עובדת בזנות".
תהה השופט: "ואיך הפרנסה?"
השיבה לו: "לא משהו, המורות גונבות לנו את כל הקליינטים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו