בין ייאוש לבין תקווה במפרץ

הצהרותיו התמוהות של אובאמה השבוע, המזהירות מפני נזקים ברכוש ובנפש אם ייערך עימות כולל נגד האיסלאם, וקריאתו לפרק את מתקן המעצר בגואנטנמו, משקפים ניתוק מהמתרחש במזרח התיכון, שהרי לבד ממלחמה טוטאלית נגד ארגוני הרדיקליזם האיסלאמי ופעיליהם, אין איש מתכוון להתעמת נגד האיסלאם - לא כפרטים ולא כמדינות. דווקא ערב סיום כהונתו מסתמנים, לצד החששות במדינות האזור, גם תקוות חדשות. 

אחד הסימנים לפחד ולתקווה הוא כינוסה בן היומיים של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, שהסתיים אמש במנאמה שבבחריין. הכינוס התאפיין בחרדת הנטישה שהותיר ממשל אובאמה, המצטייר כמי שזנח את ידידיה הערבים של ארה"ב. מתברר שבמדינות המפרץ (איסלאם סוני) מייחלים דווקא להגנת ארה"ב, ולא לעימות עימה, ומקווים שטראמפ ישנה את המדיניות לטובתם. 

החשש השורר במפרץ הוא לא רק מכך שארה"ב נטשה אותם, אלא גם מכך שייתכן שהחליפה את הברית עימן בשותף איראני חדש כ"קבלן משנה כוחני" לסדר אזורי. עתה מחכים במפרץ בקוצר רוח לשובה של המעצמה מספר 1 (בינתיים) להגנת האזור, והתקוות מהנשיא החדש רבות.

מועצת ה"מפרציות" מונה שש מדינות: כוויית, סעודיה, איחוד האמירויות הערביות, עומאן, בחריין וקטאר. המועצה נוסדה ב־25 במאי 1981 באבו דאבי בעקבות מלחמת איראן־עיראק, שחשפה את פגיעותן של מדינות אלה והסיכון שייפלו טרף לחמדנות טריטוריאלית כלכלית ודתית, בעיקר מצד איראן. קואליציה זו נועדה לחזק את נסיכויות המפרץ באמצעות הידוק הקשרים הביטחוניים והכלכליים ביניהן לטובת הגנה מאוחדת בפני איומים חיצוניים, על הטריטוריות, על המקומות הקדושים ועל משאביהן.

הכינוס ה־37 שנערך השבוע מבטא את תחושת הדריכות והצורך במדינות אלה להיערך, ולו בדקה ה־90, להגנה נגד אתגר ארגוני הטרור של "התכפיר" (המאיימים עליהן מבית, אך בעיקר נגד תוקפנותה הגוברת של איראן כנגדן). 

משתתפי הכינוס הצביעו על הכאוס האזורי במעורבות איראנית ורוסית לנוכח ההיעדרות האמריקנית מהזירה. ידיעות תקשורת שליוו את הכינוס דיברו על האסון בחאלב והתריעו שגדוד הנדסה מצרי מסייע למשטר הסורי ושמטוסים איראניים פגעו במערך של הצבא הטורקי. לתפיסתם, מסבירה ההיעדרות האמריקנית את המעורבות האיראנית במתרחש בסוריה, בעיראק, בתימן ובלוב ואת חדירתם של כוחות עוינים נוספים מסוגה של רוסיה לוואקום שנוצר. 

ואכן, לצד המעורבות האיראנית במדינות האזור, גוברים לאחרונה מעשי הבריונות האיראניים נגד מדינות המפרץ, הכוללים פרובוקציות של צליינים איראנים שיעים במהלכי החג' בסעודיה, חשיפת מערכי ריגול וחתרנות איראניים בסעודיה ובמדינות ערב אחרות, כיבוש איים ומאחזים במפרץ, שיט פרובוקטיבי (גם נגד האמריקנים) וסיוע צבאי גלוי לחות'ים, התוקפים מטרות בסעודיה ואף שיגרו טילים לעבר מכה ומדינה.

הניסיון להקים גוף צבאי אופרטיבי משותף למפרציות כשל אפילו לנוכח אתגר המורדים החות'ים בתימן, המסמל יותר מכל את חדירתה האלימה של איראן לחצי האי. סיכומים ראשוניים בתקשורת הערבית מעידים על כישלון מדינות המפרץ לגבור על פלגנותן הפנימית ושיקוליהן האינטרסנטיים. מימד סמלי לניכור היה הדרת אל־ג'זירה השייכת לקטאר (חברה במועצה) מהכנס. חרף זאת, זכה האירוע לנקודת משען חשובה בדמות השתתפות ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי בכנס והכרזתה הנחרצת על כינון מפת דרכים לשת"פ אסטרטגי, שכן "ביטחון מדינות המפרץ נגד דאעש ונגד איראן הוא ביטחון בריטניה עצמה". 

בכנס הופיעה "בריטניה הגדולה" כמשענת לערבים. המתכנסים קראו לאיראן להפסיק את מעורבותה בטרור, בחתרנות ובענייניהן הפנימיים של מדינות המפרץ. הוסכם שאין פתרון צבאי בעיראק ובסוריה זולתי מו"מ, יש לעזור לעיראק נגד דאעש וצריך מאמץ בינ"ל לפתרון בתימן. על הבעיה הפלשתינית - שלפי אבו מאזן היא בלב האומה הערבית איסלאמית - לא דיברו הערבים ואף לא הבריטים (שאותם כינה בנאומו "פושעי בלפור").

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו