"מבחני פיז"ה אמורים לחזות הצלחה כלכלית, והנה אנחנו, יש לנו כלכלה שנחשבת משגשגת, אבל הישגי החינוך שלנו נמוכים - איך אתה מסביר את זה?" כך שאלתי בחוצפה ישראלית טיפוסית את אנדריאס שלייכר, העומד בראש מבחני פיז"ה של ה־OECD וזוכה לעיתים לכינוי "שר החינוך של העולם". שלייכר, שכבר ידע את התוצאות של ישראל במבחנים האחרונים, ביקר בירושלים לפני כמה שבועות לרגל כנס של שרי חינוך מרחבי העולם.
"אין אצלכם יותר כישרון מבמדינות אחרות", השיב לי בחיוך, ספק ציני אבל מלא משמעות. ומייד הוסיף - "אבל בדקתי את זה לעומק, ונדמה לי שהסוד שלכם הוא שאתם יודעים למצות את הכישרון שיש לכם יותר טוב מהרבה אחרים". סיפרתי לו בגאווה על חמש היחידות במתמטיקה שיש רק אצלנו, על הדרך שבה הצבא מושך את התלמידים המוכשרים ליחידות המיוחדות ועל ה"סטארט־אפ ניישן" שלוקחת אותם כל הדרך אל האקזיט.
"אנחנו באמת רואים לזה עדויות גם במבחנים שאנחנו עושים למבוגרים", הוא ציין, "בשונה מהרבה מאוד מדינות בעולם, בישראל מי שהצטיין במתמטיקה בבית הספר מצליח בהמשך החיים בעבודה שמשתמשת בכישוריו ושכרו גבוה באופן יחסי". הזכרתי מחקר אורך של מרכז טאוב, שבדק זאת והישווה בין בוגרי ארבע יחידות במתמטיקה לבין בוגרי חמש יחידות במתמטיקה, וגילה הבדלים גדולים ברמת השכר.
"זה היתרון היחסי שלכם", הוא אמר, "השתמשו בו כשתראו את תוצאות פיז"ה 2015, כי יש לכם הזדמנות גדולה להגיע רחוק באמת". הרמתי גבה וגילגלתי עיניים, כי הבנתי שזו הדרך האירופית להגיד בנימוס שמחכה לנו אתגר יוצא דופן. "דמיין לאן ישראל תוכל להגיע אם היא רק תדע להרחיב את מעגל המצוינות שלה ולחבר את המצוינות לרוח היזמות המיוחדת שלכם", הוסיף.
נזכרתי בדבריו כשראיתי אתמול את תוצאות מבחני פיז"ה ואת תמונת הפערים האיומה. הבנתי שצמצום פערים נתפס אצלנו משום מה תמיד כדרך לעזור לחלשים ביותר להגיע לרף בסיסי של הישגים. לכן לפריפריה הצענו להסתפק רק בזכאות לבגרות, בזמן שאת החזקים במרכז כיוונו לחמש יחידות. כך יצא שבלי להתכוון גרמנו לכך שדווקא מי שאין להם דרכי קיצור בחיים לא קיבלו הזדמנות אמיתית.
אבל בשנים האחרונות זה מתחיל להשתנות. מנהיגי חינוך בפריפריה לא מוכנים עוד להסתפק ברף הנמוך. עם חמש היחידות במתמטיקה הם שוברים את תקרת הזכוכית ופורצים דרך למצוינות בתחומים רבים. מבחינתם, מצוינות היא ערך שיש לטפח אצל כולם, ולכן הם מעודדים את התלמידים להתאמץ ועוזרים להם להגיע הכי רחוק שאפשר, שזה הרבה יותר ממה שרבים מאיתנו מאמינים.
לדעתי, הרחבת מעגל המצוינות היא החלוציות המודרנית של דורנו. זו שליחות חינוכית שאין חיונית, חברתית ומוסרית ממנה. מר פיז"ה צודק, זה הזמן לפתוח שערים לפריפריה כמו למרכז, לערבים כמו ליהודים. עכשיו חייבים לתת למורים את כל התמיכה, כי הם אלו שעושים את ההבדל. אז אנא, הניחו את הציניות בצד, רדו מהטריבונות ותנו כתף, ויחד נוכיח שזה אפשרי.
הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ וחבר ועד החינוך הלאומיטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו