1 האש נבראה אחרונה, במוצאי שבת. המדרש מספר שהאש נולדה כי האדם נזקק לה. ביממה וחצי הראשונות בעולם לא שקעה השמש. אדם וחוה נהנו מאורה הבהיר במשך יום, לילה ויום, ורק בסוף השבת היא החלה להיעלם אל האופק. בפעם הראשונה מאז הבריאה השתרר שוב חושך. כשהשמיים הלכו והתכהו נתקפו אדם וחוה בפחד: הם לא ידעו שהשמש עתידה לזרוח למחרת. זה נראה כמו סוף העולם הצעיר.
אלוהים ראה אותם מתכווצים באימה והראה לאדם כיצד להקיש אבן באבן ולברוא בעצמו שמש קטנה. שימושה הראשון היה תאורה: "בורא מאורי האש" מברכים במוצאי שבתות, זמן בריאת האש. מאותו רגע גילו בני האדם שהאש יכולה לסייע בציד ובבישול, בהגנה מפני אויבים ומפני קור, בהפעלת מחשבים, בהנעת רכבות, בהטסת בני אנוש לחלל - וגם בזריעת מוות וחורבן. הסימבול הקולנועי האפוקליפטי יכלול תמיד חורבות עשנות. זה מה שרוצה האיסלאם הקיצוני. אש בכל, עולם מפויח.
בסוף השבוע שעבר, בחלק מהשריפות, חווינו מלחמה פרימיטיבית, קמאית. האויב שלח אש בשדותינו, ניסה להעלות כפרים שלמים בלהבות, להבעיר בני אדם וספרים, לא חשוב הסדר. העמקים הירוקים היו לכתומים. תינוקות נישאים על ידיים מולטו באוויר לוהט ועשן סמיך. בתי כנסת נחרבו, אותיות פרחו באוויר. אינתיפאייר.
החבר הראשון שלי (כיתה י"א) היה מנווה צוף (חלמיש). גם חברות רבות היו לי שם, וחלק משמעותי מתקופת התיכון העברתי ביישוב היפהפה הטובל ביער. את הבתים שהוצתו בשבת שעברה הכרתי מבפנים. היום אין בכך בשורה, אבל בשנות התשעים בלטה נווה צוף בחריגותה ברקע שאר היישובים: היו אלה מתנחלים אסתטיקנים, חובבי תרבות שגרו בבתי עץ מעוצבים, ידעו להעריך חפצי אמנות והקימו יישוב מטופח להדהים. בשבת בבוקר, כשהצליחו לכבות את השריפה, היתה שם דממה. מקו האופק נמחקו 15 בתים. היישוב הנטוש נראה כמו סט הוליוודי. רק מד המים, שעוד הוזרמו לכבות את אחרוני הגחלים, המשיך לנוע.
למציתים היה מזל מחורבן: לא רק שלא הצליחו לשפוך דם כפי שקיוו, אלא שברוב המקומות הם גם לא יכלו לרוח. נפלו על משפחות וקהילות אופטימיות, נחושות יותר מסופת האש, מאיתני הטבע ומהטרור. החיפאים, אנשי זכרון יעקב, הגליליים, אנשי הרי ירושלים.
אוהד ואודליה ברט מטלמון הם חברים טובים ואהובים שלנו. ביתם עלה השמימה כקורבן עולה. בתוך הסערה הכתומה הצליח אוהד לחלץ את השופר ואת התפילין שלו ושל בנו. אוהד הוא יהודי שמח. מול ערימת האפר שהיתה ביתו, כשהעשן עוד מיתמר מהסלון, הוא תקע בשופר בעוצמה: שישמעו בכל הכפרים בסביבה את תרועת האמונה, את ההודיה על כך שאיש לא נפגע.
הם נשארו חסרי קורת גג (מילולית) עם חמשת ילדיהם, אבל שתי הבנות הגדולות מצאו שרשרת דגלי ישראל באוטו ומתחו אותה מחלון לחלון במה שהיה פעם החדר שלהן. כל מתנות בר המצווה של נועם נשרפו, וגם 1,000 שקלים שחסך בקיץ מעבודת כיסוח דשא והטמין בתוך קופת חיסכון של מכבי חיפה, אבל הילד הזה הרגיע את כל סביבתו.
גם בבית לידם, של אביגיל ועופר סרוסי ושבעת ילדיהם, הפח נשבר והם נמלטו ברוח איתנה. עולמם החומרי נאכל כולו. כשחיפשו שאריות מצאו גוויל מפויח ועליו אותיות שלמות "אודה השם בכל לבב" (תהילים). שלושה ימים אחר כך מצאו עוד חתיכת דף מסידור, בחדר אחר בבית, וגם עליה התנוסס אותו הפסוק. המילים שנמצאו מדייקות את תחושותיהם. הלך הבית - והם מודים. "בסך הכל הקדוש ברוך הוא רצה להראות לנו כמה הוא אוהב אותנו", אמרה לי אודליה.
68 שנים הערבים בוכים על כפריהם שנהרסו עם קום המדינה. מחנות הפליטים הם פוסטר חי. בחממות הנטושות של גוש קטיף לא צומח דבר מלבד רקטות. בנווה צוף ובבית מאיר החלו בעבודות השיפוץ והשיקום בתוך פחות מ־12 שעות מאז שכובתה האש. בגלל זה יש לנו מדינה ולהם לא.
• • •
2 לא חסרה לנו פה שנאת חינם, תודה לאל, ועכשיו גם יש לה מדדים. השבוע הוצג בכנס שדרות לחברה סקר בעריכת מכון רותם שבדק את מי הישראלים מחבבים ואת מי לא. רבע מהישראלים שונאים ערבים, שליש אחרים שונאים שמאלנים. כמעט מחצית מאיתנו שונאים מתנחלים וכל ישראלי שני הביע איבה לחברי קהילת הלהט"ב. אין לך מה לחפש פה אם אתה לא שונא מישהו.
סקר אחר, שנערך על ידי מכון PEW בעבור ארגון גשר, הראה שיהודים חילונים בישראל חשים פחות בנוח עם הרעיון שאחד מילדיהם עשוי יום אחד להתחתן עם בן זוג חרדי, מאשר עם הרעיון שאחד מילדיהם יינשא לנוצרי. יותר מאיום ההתבוללות, עולה חרדופוביה מבעיתה.
אנחנו לא גזורים למגזרים מתוך שנאה, אלא מתוך פחד. הסקטורים השנואים ביותר הם אלו הנתפסים ככאלה שמשיגים יעדים בעזרת כוח: ערבים באמצעות אינתיפאדה, שמאלנים בהשתלטות בלתי דמוקרטית על מוקדי כוח, מתנחלים בקביעת גבולות המדינה, להט"בים בהשלטת שיח, חרדים בהחזקת הסטטוס קוו. הקהילות השנואות ביותר הן הנתפסות כאלימות ביותר, אבל הקהילות הנתפסות כאלימות ביותר הן קהילות מתגוננות, שמונעות בעצמן בפחד. יש לנו פחד מפני האחר, הוא אחר רק מפני שאנחנו מפחדים ממנו, והוא מגיב בפחד ונשאר באחרותו המתגוננת, ונמשכת שיירה מן המאה שעברה.
• • •
3 האם יש מרוויחים פלשתינים מפינוי בתי יהודים ביו"ש? הלוואי שהיו. אם היו, ההרס עוד היה נראה סביר איכשהו.
לפני עשר שנים, מילימטר ממלחמת אחים, הרסו דחפורים תשעה בתים יפים בעמונה. אף לא פלשתיני אחד הגיע לעמונה אחרי ההרס לממש את זכותו הנטענת על אותה חלקה. במודיעין עילית הרסו לפני כמה שנים את המרפאה לבריאות הנפש, שהוצבה על קרקע שהיתה תחת סימן שאלה משפטי, בלב העיר החרדית. שום פלשתיני לא נטע שם כרם. בתי דריינוף בתוך היישוב בית אל פונו, אבל לא יושבו בפלשתינים. גם מגרון, שפונתה ממשפחות, היא היום גבעה שוממה שאיש לא קוצר חיטה מאדמותיה. אפשר להניח שגם על חורבות תשעת הבתים, בתוככי היישוב הוותיק עפרה, לא יוקם כפר פלשתיני. כשמערכת המשפט לא מאפשרת פיצוי כספי ומתעקשת על D9, זהו צדק סדומי. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו