היום מציינת מדינת ישראל את יום הגירוש של היהודים מארצות ערב. מאות אלפי יהודים, כמעט מיליון - ואני ביניהם - עזבו את ארצות ערב מחשש לחייהם.
ערבים רבים ממדינות ערב וגם יהודים סבורים כיום ש"האביב הערבי" בן ימינו הוא קללה, וכי כל המלחמות והאסונות המתרחשות כיום בעולם הערבי מקורן בקללה שהוטלה - על ידי אללה - על מנהיגי ארצות ערב ועל אותן מדינות בשל היחס הרע והמפלה שהפגינו אותם מנהיגים כלפי היהודים שחיו ביניהם במאה ה־20. בעוד הקוראן מעניק יחס טוב ללא־מוסלמים, לרבות היהודים, מנהיגים אלו לא רצו או לא יכלו להגן על "עם הספר", אשר על פי ההלכה המוסלמית יש לו זכות לשבת בקרב המוסלמים כל עוד הוא מקבל על עצמו את שלטונם.
היחס ליהודים בארצות ערב היה שונה ממדינה למדינה, אך לרוב הם נתפסו כאזרחים מסוג ב' או אף פחות מזה, בניגוד גמור למה שהאיסלאם מצווה. היהודים גורשו או נאלצו לנטוש את מולדתם בארצות ערב - למרות נאמנותם - כתוצאה מאנטישמיות אשר פקדה אותם, בייחוד אחרי הקמת מדינת ישראל. במשך יותר מ־1,400 שנים חיו היהודים בארצות אלו, עוד לפני בואו של הנביא מוחמד והופעת האיסלאם. הם עסקו בכלכלה, ברפואה, בעריכת דין ובמקצועות אחרים ותרמו רבות לחברה ולכלכלה הערבית בכל המדינות. הערבים, אשר התרגלו לקפח את היהודים, לא היו מסוגלים לשאת את העובדה שליהודים הנחותים, בני החסות - ד'ימים בשפתם - תהיה מדינה.
וכך למעשה ב־1 בדצמבר 1947, יומיים אחרי החלטת האו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל - מדינה יהודית ומדינה ערבית, קרי תוכנית החלוקה - פרצו פוגרומים כנגד היהודים כתוצאה מהסתה ממוסדת ברוב מדינות ערב. היתה זו נקמה על אותה החלטה, אשר נתפסה בעיני הערבים כבגידה וכמזימה עולמית כנגדם. הרי לא ייתכן שליהודים תהיה מדינה, כך סברו ועדיין סוברים חלקים לא מבוטלים מהעולם הערבי, דוגמת חמאס ודאעש.
פוגרומים אכזריים התרחשו בעדן, בלוב, בחאלב (סוריה) ובעוד מדינות. מאות יהודים נרצחו, עשרות בתי כנסת נשרפו, הערבים הסתערו על שכונות היהודים במדינות אלו ובזזו את רכושם. למשל, בעיר חאלב לבדה נרצחו כמאה יהודים ואלפים ברחו ללבנון או לדמשק. אותה חאלב, העיר שתושביה נרצחים כיום על ידי שלטון אסד ושנהרסה כליל.
• • •
כאמור, ערבים רבים מאמינים גם היום כי הוטלה קללה על כמה מנהיגים שפגעו בעבר ביהודים. בין היתר סבורים הם לגבי סדאם חוסיין, מי שהיה האיש החזק ביותר בעיראק והורה לתלות עשרות יהודים חפים מפשע בשנת 1969, ובהם תשעה הרוגי מלכות (והיו ביניהם שלושה קטינים, אף על פי שהחוק העיראקי דאז אסר על תליית קטינים). אותם ערבים טוענים שדמם של יהודים אלו עדיין זועק מתוך האדמה, ושבשל כך 34 שנים לאחר מכן אותו דיקטטור נתלה על ידי עמו שלו.
עוד נטען כי מועמר קדאפי, שליט לוב אשר פגע ביהודים ואטם את עשרות בתי הכנסת בכל רחבי לוב, סבל מגורל דומה לזה של השליט העיראקי כאשר נעשה בו לינץ' על ידי המורדים מתוך עמו.
העולם הערבי כולו בוער זה חמש שנים, אך השריפות שפקדו אותנו ביממות האחרונות משמחות רבים בעולם הערבי. השמחה הזאת לאיד היא "שמחת עניים", שמעידה כי דבר לא השתנה בתפיסת חלק מהערבים את היהודים במזרח התיכון. אנו עודנו עצם בגרונם, ועד עצם היום הזה הם מסרבים להשלים עם קיומנו. לא הרבה השתנה מאז גירוש יהודי ארצות ערב, והשנאה נותרה אותה שנאת חינם.
הכותב הוא פליט מלבנון, מזרחן וחוקר באוניברסיטת בר־אילן