מה ההבדל בין גרפיטי של נערי גבעות לגרפיטי של נערי מרצ? • למי מותר להשפיל ציבור שלם ולפגוע בו? • ואיך אפשר לפתור בקלות את פרשת הצוללות?
בתחילת השבוע פשטו נערים ממרצ על משרדי המועצה הדתית והרבנות בירושלים, תלו דגל וציירו גרפיטי בכניסה. אני רק יכול לתאר לעצמי מה היה קורה לו היו אלה נערי גבעות, נאמר, בכניסה למועצת כפר פלשתיני כלשהו, שמשאירים אחריהם גרפיטי - ובכן, לא מזמן החליטה מדינת ישראל שמדובר בפעולת טרור, ונערי המאחזים, שעמדו מאחורי גרפיטי, מצאו עצמם במעצר מינהלי, נחקרים על ידי השב"כ והמשטרה, שהיתה עוקבת אחריהם ועוד.
ולכן, בשם "חוק שווה לכולם", אמור פרקליט המדינה להורות כעת על פעולה דומה כלפי נערי מרצ. הרי לא יכול להיות שפעולת תג מחיר תטופל בדרך שונה כשמבצעיה מגיעים מהשמאל. מה, אצל הפרקליטות, המשטרה והשב"כ זה הכל פוליטיקה, ובגלל זה עד עכשיו לא ננקטה שום פעולה נגד מי שהצטלמו בפנים גלויות במקום הפשע?
עוד תרשו לי להניח שראשי מרצ, ובראשם ח"כ זהבה גלאון, היו הראשונים לגנות את הפעולה שמשווים אצלנו לטרור, ואף דרשו להפעיל נגד נערי התנועה את אותם "אמצעים מיוחדים" שהופעלו נגד מציירי הגרפיטי מימין. גם אם לא עשו זאת עד היום, אני בטוח שיעשו זאת בתוך זמן קצר. הם הרי לא יוותרו בעניין השוויון בפני החוק ולא ייתנו יד לכך שיהיה חוק אחד לימין וחוק אחר לשמאל.
ועד שכל העניין הזה יתברר, ראוי ללכת למעשה שמופיע בכרך רב הערך "מעשים שהיו בעירנו": שני לוטננטים מהמחנה אשר בלב העיר יצאו לטייל בבתי השתייה. ראה מיכאל את ולדימיר עם כוס וודקה, הצדיע ואמר: "ולדימיר, כלום לא קיבלנו פקודה מהגנרל, לא להיכנס לבתי השתייה?"
ענה ולדימיר: "מיכאל, ידידי, רואה אני שגם בידך יש כוס, עם קוניאק. אם כן, טול קורה מבין עיניך".
יצאו שניהם מבית השתייה וחזרו למחנה. בהגיעם שאל ולדימיר את מיכאל: "כיצד לדעתך עלינו לנהוג? הרי הגנרל מחמיר עם מי שמבקר בבית השתייה".
ענה מיכאל: "אם כן, נקדים תרופה למכה ונשפוט אחד את חברו".
ישב תחילה ולדימיר על כיסא השופט ודן את מיכאל ליום אחד במעצר המחנה. אחר כך התיישב מיכאל על כיסא השופט ודן את ולדימיר לשבוע במעצר המחנה.
מחה ולדימיר: "והרי לפני רגעים אחדים דנתי אני אותך באותה האשמה ליום אחד, מדוע החמרת איתי?"
מיכאל השיב: "אצלך זה היה מקרה ראשון מסוגו, אצלי זה היה כבר המקרה השני וחייבים להחמיר".
כל אחד זכאי לחשוב כרצונו. פרסומת לתחנת רדיו, רומניה
ועוד על נורמות כפולות
לעניין הבא יש קשר לקודם - נורמות כפולות. ובכן, יפה שבצה"ל מגלים רגישות להתבטאויות הבעייתיות של המועמד לתפקיד הרב הצבאי הראשי, אבל אני זוכר אלוף בצה"ל, שפיקד על החיל שבו שירתתי (אלוף שלמה גזית, לשעבר ראש אמ"ן), שאמר: "הכיפות הסרוגות מזכירות לי את צלבי הקרס על השרוול של החיילים הנאצים", וזה לא הפריע לו, בשום דרך, להיות אלוף.
וכל זה עוד לפני ששואלים איך יש לנו סגן רמטכ"ל שאזרחי המדינה מזכירים לו את אזרחי גרמניה הנאצית.
אם הרב קרים אינו יכול להיות הרבצ"ר, משרה עם סמכויות מעטות מאוד, איך אפשר לחיות עם בעל סמכויות נרחבות הרבה יותר, כמו סגן הרמטכ"ל, שהכפיש כל כך הרבה אנשים? וכאמור, איפה היה כל הרעש הזה, כשלראש אמ"ן הזכירו חלק ניכר מהחיילים שבפיקודו חיילים נאצים?
הבעיה במקרה של הרב קרים היא לא רק הצביעות של נורמות כפולות, אלא האשליה של שופטי בג"ץ, שהם יכולים לחנך אדם בוגר - במקרה הזה רב - איך לחשוב נכון.
וזה מזכיר לי את אותה אישה שעברה מדי יום, בדרכה לעבודה, ליד חנות של בעלי חיים, שבכניסה לה היו כמה כלובים תלויים של תוכים. יום אחד, כשעברה במקום, אחד התוכים צעק: "גברת".
עצרה האישה ושאלה: "כן, מה?"
התוכי ענה: "את מכוערת".
האישה הסתובבה והמשיכה ללכת, אבל כשחזרה לביתה אחר הצהריים, באותה הדרך ממש, שוב קרא לה התוכי, והיא שוב נעצרה ושאלה, רק כדי לשמוע את התוכי צורח: "את מכוערת". וכך היה בכל יום, בבוקר ואחר הצהריים, עד שיום אחד נמאס לאישה, היא נכנסה לחנות החיות ופנתה לבעל העסק: "נמאס לי מהתוכי שלך. בפעם הבאה שהוא ידבר אלי ככה, אני אביא את אחי והוא ישים את התוכי שלך על המנגל".
ניגש בעל החנות אל הכלוב ואיים על התוכי: "אם זה יקרה עוד פעם אחת, אני עצמי אשים אותך על המנגל".
התוכי הבטיח מייד שזה לא יקרה יותר, בעל החנות התרצה, ולמחרת, כשהאישה עברה ליד החנות, התוכי שוב קרא לעברה: "היי, גברת".
עצרה האישה, הסתובבה אל הכלוב ושאלה: "כן, מה?"
ענה לה מייד התוכי: "מה, מה? את יודעת בדיוק מה!".
משהו על הצוללות
את הבעיה של הצוללות אפשר לפתור בקלות: קודם כל, צריך להטיל את המשימה להשיט אותן לארץ על טייסי אל על.
ואם הצוללות בכל זאת יגיעו לארץ, צריך להזמין לביקור את ראש ממשלת רוסיה, דמיטרי מדבדב, ולהטיל את משימת האירוח שלו על שר החקלאות, אורי אריאל. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו