המגמות שבפתח עידן טראמפ

גינויו של טראמפ את ארגון "אלט־רייט" האנטישמי והתנערותו מדרכו מעוררת החלחלה, הם צעד ראשון בכיוון המתבקש

אריח על גבי אריח, בהדרגה, הולך ונבנה ממשלו של הנשיא ה־45, דונלד טראמפ. למרות שלא כל המשרות הבכירות שבו כבר אוישו, קווי המתאר הבסיסיים שלו התבהרו די הצורך ויוצרים תמונה ברורה למדי של המגמות והכיוונים, העתידים להנחות אותו בראשית דרכו. 

במרכזה של התמונה בולטת הכוונה לעגן את יחסיה של מעצמת העל, הן במישור המסחרי והן במרחב הביטחוני, על מסכת של הסכמים דו־צדדיים. זאת, על חשבונן של שותפויות רב־צדדיות, ששיבצו את ארה"ב בתוך מארג צפוף של קשרים ומחויבויות, שהיוו חלק מתהליך הגלובליזציה. 

בעוד בתחום האסטרטגי קיימת בשלב זה הצהרת כוונות בלבד על אודות הצורך לשקול מחדש את היקף תפקידו של הפטרון האמריקני בבריתות הגנה דוגמת נאט"ו, בזירת הכלכלה הבינ"ל, לעומת זאת, הכריז הנשיא הנבחר שהוא מתעתד למלא את הבטחתו לבוחריו ולפרוש מהסכם הסחר הטרנס־פסיפי. 

רצונו לשקם את הריבונות האמריקנית בכל המישורים, ולבסס את מסכת קשריה הבינלאומיים של האומה האמריקנית על מודל עסקי טהור ולא על יחסים לא שוויוניים עם בעלות בריתו הנהנות מחסדיו, מצביע על נחישותו של הנשיא הנבחר לקיים ככתבה וכלשונה את האמרה: "עניי עירך קודמים". 

במילים אחרות, הבטחת רווחתם ומטה לחמם של אזרחי ארה"ב, ובייחוד של אלה הנמנים עם מעמד הצווארון הכחול, ששילמו כבר מחיר כבד בדמות קריסתן של תעשיות שלמות, בעידן של שווקים פתוחים, עולה עתה בחשיבותה על יעד שילובה המלא של כלכלת ארה"ב בתוך הוויה גלובלית וחוצה גבולות זו. 

מכאן נגזרת גם נכונותו של ממשל טראמפ לחזור במנהרת הזמן לימיו הרחוקים של עידן הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, שבצילו של השפל הגדול יזם פרויקטים ציבוריים בהיקף ענק, כדי לספק תעסוקה וביטחון כלכלי למיליוני אמריקנים, שמקורות מחייתם אבדו. 

למרות שלכאורה המדובר בממשל רפובליקני למהדרין, האמור לצמצם את היקף מעורבותו של הממשל הפדרלי במשק האמריקני, מאותת טראמפ על כוונתו לסטות מדגם מסורתי זה ולצעוד בנתיב שסלל רוזוולט, כדי להתגבר על המצוקה הסקטוריאלית החריפה, המעיבה על תהליך התאוששותה של הכלכלה מן המשבר הפיננסי של 2008. 

יתרה מזאת, התייחסותה המפורשת של סביבת הנשיא הנבחר אל פועלו של רוזוולט כאל תקדים ומודל ראוי, איננה מוגבלת אך ורק למישור הכלכלי והחברתי. שכן, אם לשפוט לפי דבריהם של טראמפ עצמו ושל יועצו לביטחון לאומי, מייקל פלין, מדובר בשיבה מאוחרת אל שלהי עידן רוזוולט, בכל הקשור לשאיפה לכונן סדר עולמי חדש, שיהיה מושתת על אדנים אמריקניים־רוסיים משותפים. 

ממש כשם שהנשיא הדמוקרטי ראה בבריה"מ ובארה"ב את שני שוטרי העל, האמורים לפעול בצוותא כדי להבטיח את היציבות הגלובלית והאזורית, כך גם מקווה טראמפ ששיפור היחסים בין וושינגטון לבין מוסקבה יהיה תחליף ראוי למעורבות אמריקנית גם בשוליה הנידחים של המערכת הבינלאומית. לא נותר אלא להמתין ולראות אם מתווה זה עתיד להתממש בפועל. 

בה בשעה יש לקוות שהקולות המזעזעים והמאיימים, העולים מקבוצות הימין הקיצוני והגזעני, המעיבים על כוונתו לאמץ סגנון ודפוס פעולה ממלכתי ואינטגרטיבי (שבין השאר, בא לכלל ביטוי בהחלטתו למנות כשגרירה באו"ם את מושלת דרום קרוליינה, ניקי היילי, בת למהגרים מהודו), ייעלמו במהירות מן הבמה וישקעו למעמקים ללא זכר. 

התבטאותו מיום שלישי, שבה גינה הנשיא הנבחר את ארגון "אלט־רייט" האנטישמי והניאו־נאצי והתנער מדרכו מעוררת החלחלה, היא צעד ראשון מצידו בכיוון המתבקש על ידי כל אחד. יש לקוות שבעקבותיה ישמיע דברים נחרצים עוד יותר אל מול גל עכור זה של שטנה ומשטמה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו