לפני כשנתיים הלך לעולמו פרופ' עזרה זהר. עיקר פרסומו היה כאיש שביטל את משמעת המים שרווחה בצבא. אלא שפועלו הרב ועיקרי משנתו נאספו בספרים, שהחשוב שבהם לטעמי נקרא "סדום או חלם", אי אז באמצע שנות ה־80 במאה הקודמת; ספר נועז לכל הדעות ביחס לתקופה. כל אימת שנשמעים סכסוך עבודה או עיצומים במשק הישראלי, אני שב אל הספר. העיצומים או הסכסוכים המתמשכים בחברת אל על פותחים כמובן דפים בו.
פרופ' זהר מניח על השולחן את הצורך לבטל את ארגוני העובדים, להפריט כמה שיותר חברות ולהשאירן ליזמים פרטיים. עוד הציג פרופ' זהר את התלושים. כן, תלושי המשכורת היו בגדר סוד, גם אם לא באופן פיזי ממש, המבנה וההרכב היו בגדר סוד או ליודעי ח"ן בלבד. תלושים אלה קיימים עד עצם היום הזה בחברות ממשלתיות רבות ובמגזר הציבורי, כמובן. התלושים גילמו בתוכם את מהותם של הוועדים הגדולים והקטנים כאחד, בעצם את מהותו של המשטר הריכוזי בכלכלה.
אין בכוונתי להכריע בסוגיית "מי צודק" בסכסוך המתמשך בין הנהלת אל על לבין טייסיה (מרבית הסכסוכים שם הם בין צדדים אלו). איני טייס ואף לא חבר הנהלת החברה או אחד מעובדיה. הסוגיה המתמשכת הזו מוכרחה להיות נחלת העבר וחקר להיסטוריונים ולכלכלנים. מנקודת ראותו של הנוסע מספר 38 בטיסת החברה לבייג'ין, כל תוכניותיו העסקיות נדחו למועד בלתי ידוע. העמל הרב אשר מושקע בתיאום עם מקביליו של איש העסקים בסין והזמן שלא נמדד בשעות או בימים, עלולים לרדת לטמיון; ומנקודת מבטו של הנוסע לניו יורק, המצפה למימוש חלומו הגדול לטיול מחוף אל חוף, ובהודעה קצרה ויבשה נודע דבר ביטול הטיסה, ההתרגשות מתחלפת בכעס.
שהרי אין זה מן ההיגיון שעל אותה טיסה מבוטלת לבייג'ין תהיינה גרסאות סותרות. כך דבר החברה: "עיצומי הטייסים פוגעים זה חודשים ארוכים בפעילות החברה. העיצומים מתבטאים בחוסר היענות של טייסים לאייש טיסות ולטוס כטייסים פעילים הלוך וחזור..." ומה יגידו הטייסים? "ברגע זה ממש נמצאים מטוסי וטייסי אל על זמינים להפעיל את הטיסה לבייג'ין, בדיוק כמו שהיה אתמול כשבוטלה הטיסה לניו יורק ללא סיבה. זה הערב השני ברציפות שבו בוחרים הנהלת ודירקטוריון החברה, לרבות הגברת תמי בורוביץ' שאחראית על הכל, לפגוע במאות נוסעים שלא יגיעו ליעדם כמתוכנן".
את מי מעניין הוויכוח הזה כאשר לבחירתו של הנוסע יש כיום חברות תעופה רבות וזמינות? מדוע מכבש הלחצים החברתי קובע כי עדיף לטוס באל על? שלא נטעה, המכבש הזה תולדתו במניעים ראויים שהיו מתאימים לשנותיה הראשונות של המדינה. רדיו אחד, נמל אחד, חשמל אחד, צבא אחד. אין סיבה הגיונית להמשך השליטה על קווי האוויר והים, ואפילו החשמל, בשעה שיש חלופות טובות אף יותר. ההפסדים הכלכליים הבלתי נראים ועוגמת הנפש של הנוסעים "הסמויים" גוברים באופן מכריע על השאלה מי צודק כאן. הלקוח חייב להיות צודק. מוטב לנוגעים בדבר, והם רבים לצערי, לשוב ולמצוא פתרון אשר יסיים את סאגת ביטולי הטיסות רגע לפני ההמראה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו