1. הפועל ירושלים של השנה היא כמו רהיט של איקאה. בהתחלה, כשאתה רואה את כל החלקים, אתה בטוח שאין מצב שהכל יתחבר יחד. בטח חסר איזשהו בורג. אחרי שבכל זאת הצלחת להרכיב הכל, אתה מסתכל על המוצר המוגמר ומקווה לטוב. אחרי חודשיים, כשכל העסק מתפרק, אתה מנסה להבין איפה טעית במלאכת ההרכבה.
דובר כאן הרבה על הבעיות המבניות של ירושלים, אבל בשבוע האחרון נחשפנו לבעיה נוספת - והיא סף השבירה הנמוך. קצת שריטות, קצת חבטות - והרהיט מאיקאה מתפרק.
2. "רוזפלט תמורת עמית שמחון", "רוזפלט תמורת עוז בלייזר", "רוזפלט וכסף תמורת כארם משעור". חוץ מלהציע את אייזיק רוזפלט תמורת שלום, בירושלים עושים הכל כדי להיפטר מהמתאזרח שלהם - כך
לפי דיווחים.
קצת מוזר להפיל את כל התיק על שחקן שמקבל רק 8 דקות בממוצע בליגה וששיחק עד כה רק 12 דקות באירופה. רוזפלט הוא הבעיה של ירושלים? הוא הסיבה לכך שהביאו כוכב אן.בי.אי שמקבל רק כדור אחד ברבע? הוא אשם בעובדה שג'רלס ודייסון לא עומדים בפיתוי של הזריקה מבחוץ שוב ושוב?
נכון, הישראלים מסתכמים בבר טימור ובליאור אליהו (יותם הלפרין מוזמן להוכיח אחרת), אבל באירופה אין את החוק הרוסי, אז מה ההסבר לסף השבירה הנמוך שראינו באולם?
3. אחרי ההשפלה בגרמניה, ג'רלס אמר שהקבוצה צריכה לחזור לבסיס. אמר וצדק. אף שהכדורסל המודרני הקטין את מעורבות הביגמנים, הם היו ונשארו הבסיס של כמעט כל המרכיבים במשחק: הפיקנרול, הריבאונד, משיכת האש כדי לפנות את הקלעים לזריקות.
ולירושלים יש אחד כזה שבמקרה היה שש פעמים אולסטאר, ושהעבודה עבור הגארדים לא זרה לו. רוצים לחזור לבסיס? זה מתחיל בהפעלה אינטנסיבית של סטודמאייר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו