ארה"ב וישראל: לחזור לפסים הראויים

מה לא נכתב על הבחירות המתקיימות בשעות אלה בארה"ב? תיאורים פלסטיים לצד תיאורים עסיסיים, הדלפות ופיצוצי הפגנות לצד פוטושופ של אולמות ריקים למחצה. למשקיפים מן הצד נדמה שנחצו כל גבולות הטעם הטוב, ורק לנו נדמה שהן מזכירות בחירות בישראל. ומאחורי כל אלה, ייבחר מי שייבחר, ישראל ראויה לקשרים וליחסים עם ארה"ב, המשקפים היסטוריה אשר מקורותיה דומים עד  כדי זהים במשתנים לא מעטים.

בניגוד מוחלט לאופן שבו נציגי הבית הלבן, ובייחוד מחלקות המדינה לדורותיהן, מתייחסים לישראל, הרי תמיכה של 70 אחוזים בציבור מעידה על יחס מיוחד למדינה הקטנה גיאוגרפית אך חזקה במישורים רבים אחרים. נקודות המבט של האזרח האמריקני אינן קשורות אך ורק לצד המדיני־פוליטי הצר בעיניו, אלא לקשר העמוק ביחס להיסטוריה המתחילה עוד בתקופת האבות; אדניה המוצקים של ההוויה הרוחנית הקשורה לחירות האדם, לעשרת הדיברות ולארץ המובטחת. 

נברתי מעט בהיסטוריה של היחסים בין שתי המדינות ומצאתי שמאז מלחמת סיני חלה התקרבות, גם אם אינטרסנטית. לאט ובהדרגה נודע כוחה הצבאי והאסטרטגי של ישראל, עד למצב שבמקום הלוואות של 40 מיליון דולר לשנה בממוצע, הוענקו לישראל כספים תמורת מודיעין רב ותמורת היותה מעין נושאת מטוסים יבשתית. מהבחינה היבשה של קשרים, הרי למרות התנגדות שיטתית של הבית הלבן (בסיוע אינטנסיבי ומאכזב מאוד של יהודים), הקשרים עברו לבריתות הגנה פעם אחר פעם. 

ניתוח נוסף מראה שגם אם נשיא ארה"ב ניסה להוליך קו נוקשה כלפי ישראל, בייחוד בכל מה שקשור למדינות ערב, הרי הקשרים הכלכליים והביטחוניים גברו בכוחם היציב והגדל על תפיסת עולם המוכחת כשגויה, בייחוד זו הבאה מהנשיאים רוזוולט, קרטר, בוש האב ואובאמה, כמובן. הנשיאים הם אמנם בני חלוף ואין להתעלם מכוחם, אולם יש המפריזים בכוח זה במכוון על מנת להזיק לישראל. 

אין זה סוד שהקשרים הפורמליים, אלה הבאים לידי ביטוי בתקשורת הרבה מעל משקלם היחסי, נתרופפו עקב היחס המתנשא של אובאמה כלפי נתניהו באופן אישי. גם כאשר ברור לרבים כי התנהלותו של הנשיא גרמה לאנדרלמוסיה עקובה מדם וסבל במזרח התיכון, עדיין אובאמה עצמו מאמין שדרכו סוגה בשושנים ושהצדק המוחלט איתו, ומכאן שיש להשקיע מאמצים לשוב למערכת של קשרים כשל שתי מדינות בעלות ברית, ולא יחס כאל בת חסות.

ייבחר מי שייבחר, זאת בתנאי שהאמת על עוצמת הנשיא ושני בתי הקונגרס תובהר יותר ויותר, מפני שהיחס הניתן על ידי פרשנים ומומחים ליכולותיו "הבלתי מוגבלות" של הנשיא האמריקני מביאות פעם אחר פעם לעוגמת נפש לאלה המצפים שישראל תודחק אל הקיר ללא מוצא. ארה"ב רוצה בעלת ברית עם עוצמה ועמוד שדרה. כך היה כאשר הוקפאה קניית 75 מטוסי F-16 אחרי הפצצת הכור בעיראק ב־1980. ראש הממשלה בגין עמד על דעתו באומץ, ולאחר חצי שנה לא רק שהעיסקה שוחררה, אלא גם נחתמה ברית הגנה אסטרטגית. עם לכתו של אובאמה יש לקוות שהקשרים שנבנו במשך עשרות שנים יחזרו לפסים הנכונים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו