אחת העדויות המובהקות לכך שהמירוץ לבית הלבן שינה לחלוטין את אופיו ואת כיוונו מעוגנת במיקומן ובאופיין הנוכחי של זירות הקרב העיקריות, שבהן מתנהל הסיבוב האחרון במערכה.
לפני שבועות אחדים, כאשר המטה של המועמדת הדמוקרטית, הילארי קלינטון, היה שרוי בתחושת אופוריה ושאננות לנוכח הניצחון הגורף שבשער, הפנתה מזכירת המדינה לשעבר משאבים אל עבר מדינות שבאופן מסורתי נחשבו למעוזים ולמבצרים רפובליקניים מובהקים, והחדירה הדמוקרטית אליהם נתפסה כהסגת גבול חסרת תוחלת. בין השאר, הופיעו אישים דמוקרטים בכירים בעצרות בג'ורג'יה, ביוטה ובאריזונה, וזאת בהנחה שניצחון במדינות אדומות אלה יעניק למחנה הדמוקרטי רשת ביטחון, ובה בשעה ישפיל ויביך את היריב הרפובליקני ויחייב אותו לחשבון נפש. והנה, כמעט באבחה אחת, התהפכו היוצרות כליל, ובמקום לנסות להרחיב את מוטת השפעתם גם אל תוככי המרחב הרפובליקני המסורתי (תוך ניסיון לנצל את התמורות הדמוגרפיות או ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות שהתרחשו, כקרש קפיצה לניצחון בהן), עסוקה קלינטון בהגנה נואשת על הבית.
משאביה של קלינטון מופנים, אפוא, לעבר גוש המדינות המתנדנדות המובהקות, שניצחון - ולו גם באחת מהן - יקרב אותה לפיסגה. פנסילבניה, פלורידה, אוהיו וצפון קרוליינה אכן חזרו לקדמת הבמה, וזאת כאשר לפחות בשלוש מתוכן (למעט הראשונה) קיים עבור דונלד טראמפ חלון ממשי רחב למדי של הזדמנות להקדים את יריבתו בסיומו של יום הקרב ב־8 בנובמבר. על רקע תמורה זו, אין זה פלא כלל ועיקר שהמועמדת, ולצידה שחקן החיזוק הבלתי נלאה, ברק אובאמה, מבלים את רוב עתותיהם בשיטוטים ברחבי אוהיו ופלורידה, וביטלו את כרטיסי הטיסה שלהם למופעים נוספים בחבליה הדרומיים והדרום־מערביים של היבשת.
בה בשעה, חותר עתה טראמפ כדי לנגוס במובלעות דמוקרטיות שעד לפני שבועיים סומנו כמחוץ לתחום עבורו. מדובר בנדבכים מרכזיים ב"רצועת החלודה" רווית האבטלה והתסכול ברחבי המערב התיכון התעשייתי, שבטבורן מדינת מישיגן, שעד לאחרונה נהנתה המועמדת הדמוקרטית לרוב מובהק בהן. זאת, למרות קיומם של מובלעות ואיים של מצוקה ותסכול עמוקים בקרבן, בעיקר בקרב בני מעמד "הצווארון הכחול". לנוכח הגילויים האחרונים על אודות התנהלותה של משפחת קלינטון, בין השאר בכל הקשור לאופייה האמיתי של קרן הצדקה שהקימה ושניתבה אותה אל עבר העושר המופלג, אין זה פלא שעבור פלח שלם של בוחרים דמוקרטיים מובהקים במדינות אלה, הפך הפער שבין הרטוריקה הנמלצת בדבר דאגתה העמוקה, לכאורה, של המועמדת הדמוקרטית לרווחתו של המעמד העשוק והמדורדר, לבין העובדה שהשתלבה להפליא בקרב שועי הארץ ואילי ההון המופלגים שלה, לבלתי נסבל.
בתוך מסכת רווית מתח ועתירת תהפוכות זו, בולט תפקידו של הנשיא אובאמה. בניגוד מובהק למסורת המקובלת והמושרשת, שלפיה מתחוללת תמורה באורחותיו ובדפוסי התנהלותו של דייר המשרד הסגלגל בשלהי תקופת כהונתו השנייה, כאשר הוא מאמץ לעצמו יותר ויותר סגנון וקוד תפעולי ממלכתי כמדינאי־על, הסיר הפעם הנשיא ה־44 מעליו את אדרת המכובדות ועטה במקומה את מדי הקרב של עסקן פוליטי מן השורה. בה בשעה שנשיאים בולטים, דוגמת דווייט אייזנהאואר הנערץ, נמנעו מלהיכנס למטבח הפוליטי הלוהט בערוב ימיהם בבית הלבן והקפידו על צדודית נמוכה ועל התנהלות מאופקת ובלתי לעומתית גם בשעה שהביעו תמיכה ביורשם המפלגתי, יצא הנשיא הנוכחי (בלוויית רעייתו, מישל) למאבק חסר עכבות, אילוצים ומעצורים כדי לבלום את מירוצו לצמרת של איל הנדל"ן מניו יורק.
הגם שאפשר להבין את חששו מפני סתימת הגולל על מורשתו במקרה שטראמפ ינצח, אין בכך להצדיק את העובדה שחרג ממוסכמות ומכללים המעוגנים בחוק במורשת האמריקנית, וסיגל לעצמו סגנון המאפיין עסקני שטח מתלהמים. בעוד פחות משבוע יתברר אם ישפיעו אמירות לא־נשיאותיות אלה על ההכרעה הסופית ובאיזה כיוון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו