יום לאחר הירצחו של רא"ל (מיל') יצחק רבין ז"ל - ראש ממשלת ישראל - הצטרפתי, כנער בן 14 וחצי, למפלגת העבודה. הזעזוע האישי שפקד אותי לא איפשר לי עוד לשבת בחיבוק ידיים ולהמשיך ב"שיחות המסדרון" בתיכון. ראיתי ברבין מנהיג מנוסה ואמיץ שהעז להסתכן למען שלומה וביטחונה של מדינת ישראל.
רצח רבין אינו עוד רצח. מדובר ברצח פוליטי ראשון (ואחרון, כך תקוותי) של ראש ממשלה נבחר בישראל. הרצח התרחש בתוך "זירה לא סטרילית" של שיח ציבורי, שבו שולבו דברי הסתה קשים כנגד צמרת מפלגת העבודה שהנהיגה אז את המדינה. פעלו כאן גורמים שלא כיבדו את הכרעת הבוחר, את הבחירה ברבין כראש ממשלה. פעילותו נעצרה באופן לא דמוקרטי.
לדאבוני הרב היום, 21 שנה אחרי, החברה הישראלית שסועה ומפולגת, והקצוות, מימין ומשמאל, מנהלים את השיח ואותנו וכל אדם בעל דעה שונה הופך למטרה לגיטימית, מימין ומשמאל. הנהגת המדינה הנוכחית נדרשת לא פעם לסוגיה זו, ואולם במקום לאתר את שביל הזהב ולפעול לאחדות העם, היא בוחרת להיאחז בקצוות ולהחריף את השיח ואת הטון. שני הצדדים חוטאים בזאת במידה שווה, ואולם ממשלה יש אחת, והיא הנושאת באחריות להרגיע את הרוחות.
מצער אותי במיוחד שהשיח בחברה הגיע לרף נמוך כל כך, שאחרי שכבר "סיימנו לטפל" במנהיגינו החיים ובמיתוסים שעוד ישנם, אנו בוחרים להגיע גם אל מנהיגינו המנוחים, לפשפש בעברם, להטיל ספק במורשתם ולהוציא את דיבתם, שהרי בלאו הכי אין להם אפשרות להגיב. איפה יישום הציווי "אחרי מות קדושים אמור"? איפה הפרגון ההדדי, הרעות, הראייה הלאומית, ה"ביחד"? אנחנו חיים כאן בזכות הפלמ"ח ובזכות האצ"ל, בזכות החרדים ובזכות הציונות החילונית, וכן בזכות הקיבוצניקים והמתנחלים, שהתיישבותם בגבולות המדינה מחזקת את חוסננו הביטחוני והחברתי. הגענו למקום רע ולדידי עלינו להתעשת במהרה ולהעביר את השיח למקום טוב יותר. גם לתקשורת אחריות לשיפור השיח.
אני מברך על יוזמתו של יו"ר האופוזיציה, יצחק (בוז'י) הרצוג, על ההחלטה לקיים עצרת מרכזית בכיכר רבין במוצ"ש הקרוב. אני סולד מהקולות שקוראים לביטולה. אהיה בכיכר, ואני סבור שעל כולנו לבחור להיות שם ולהגיע. לא פחות. עלינו לשדר שאין מקום לרצח פוליטי, להסתה, לשנאת אחים ולשנאת חינם ולא למחיקת זיכרונו של רבין, שהגן על כל אותם ערכים בגופו. נעמוד בכיכר למען המדינה ולמען שימור זכרו של רבין, שהיה מצביא ומנהיג, שנלחם להביא שלום ושלווה למדינתנו. היום יותר מתמיד אנו זקוקים להנהגה שתדע לייצר חברה משותפת, הנשענת על ערכי יסוד של כבוד הדדי ומחויבת להמשך קיומנו כאן ביחד, בכל תנאי ובכל מצב. זוהי הסיבה המרכזית לקיומה של העצרת, ומכאן החובה לקיימה.
הכותב הוא חבר מפלגת העבודה, לשעבר יועץ לשר יצחק הרצוג
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו