עם פתיחת השנה האקדמית ביום ראשון הקרוב, ראוי שנתייחס בכובד ראש לציבור החרדי בישראל המהווה מרכיב משמעותי בחברה הישראלית. הנתונים והדוחות העדכניים מצביעים על כך שיותר חרדים משולבים בעבודה במשק הישראלי מאשר חרדים שאינם עובדים. עובדה זו מפילה הרבה מיתוסים תדמיתיים ובעיקר תקשורתיים הנוגעים להרגלי התעסוקה של המגזר החרדי.
כידוע, נושא שמושפע מאוד מהקיטוב הבין מגזרי הוא תחום שילוב החרדים בשוק התעסוקה. לפי כל האומדנים הדמוגרפיים, המגזר החרדי גדל וצובר מעמד והשפעה בציבוריות הישראלית, ואט אט מבינים גורמים שונים במגזר כי מבחינה כלכלית לא ניתן עוד לקיים מדיניות של הישענות על המערכת הסוציאלית לאורך זמן. הצלחת שילוב החרדים בשוק התעסוקה היא צורך לחברה החרדית ולמדינת ישראל. למרות החשיבות הגדולה, תהליך זה עדיין נופל קורבן לפופוליזם, וגם הישגים שהושגו בעמל רב נופלים בגלל אי הבנה בסיסית של הצד השני.
מבלי להתעלם מהמחלוקות הערכיות עם הציבור החרדי בשלל נושאים ובהם הגיוס לצה"ל, הגיור, תחזוקת הרכבת ועוד, כדי להביא להתקדמות אמיתית אין צורך ליצור התנגשויות פוליטית מיותרות ובוודאי שלא לטפל בנושא שילוב החרדים מתוך פטרונות ועליונות כלפיהם או בכפייה, היוצרים אנטגוניזם במגזר החרדי. במקום זאת, יש להבין את הצרכים והרצונות של ציבור זה: רוב החרדים שיוצאים לעבוד מחפשים להשתלב בעיקר בתעסוקה כדי לפרנס את משפחתם ופחות לקחת חלק בהווי החברתי הכללי. רצונם הוא לשמור על מעמד תרבותי מבודל וזו זכותם המלאה. המטרה של החברה הישראלית לא צריכה להיות שינוי החברה החרדית, אלא לאפשר לכל אחד להתפרנס בכבוד ולהצמיח את הכלכלה.
רבים במגזר החרדי מעוניינים להתפרנס בזכות עצמם. במקום להוביל מהלכים של כפייה, מדינת ישראל צריכה להימנע מהערמת מכשולים ומניסיון לכפות שינוי תרבותי או ערכי על קבוצה שאינה מעוניינת בכך. לא מעטים במגזר החרדי, חוששים שהיציאה לשוק התעסוקה תאלץ אותם לשנות את ערכיהם או את אורח חייהם. לכן, ככל שבחברה הכללית יידעו להכיל את החרדים העובדים כמות שהם, הדבר יתרום למפלס החשדנות לרדת ורבים יותר יבחרו להשתלב בשוק התעסוקה.
כל שינוי חברתי-תרבותי כרוך בתהליך ודורש זמן. השתלבות הציבור החרדי בשוק התעסוקה נמצאת בעיצומה, רק השנה עלה אחוז החרדים העובדים אל מעל ל50%. במסגרת תהליך זה יש נטל הוכחה גם על הציבור הכללי - כאשר החרדים יוצאים לעבוד, האם מקבלים אותם בשוויוניות או נרתעים מהם בגלל דעות קדומות. לא מעט מעסיקים מוצאים עצמם בצומתשבו הם פוגשים עובד פוטנציאלי, שעומד בדרישות המקצועיות, אך הוא מנוכר תרבותית בגלל המראה החרדי. רבים יודעים להפריד בין צורכי המקצוע לבין זהות ומראה המועמד, אך לא מעטים נרתעים בגלל מאפיין חיצוני. כל מי שרוצה לקדם שינוי חברתי, מן הראוי שיידע גם להכיל שוני תרבותי.
מניסיוני עולה כי בוגרי מסלולים המיועדים לציבור חרדי שהשתלבו בשוק העבודה, כמו למשל המסלולים במרכז האקדמי לב, בקרית אונו ובמכללה החרדית בירושלים, אינם באים בדרישות למוסדות ובסופו של דבר נחשבים לעובדים מעולים. הם אינם מבקשים להכשיר את המטבח או לשנות את סדרי הישיבה, ובכלל אין להם מטרה לשנות את הסביבה. מן הסתם, הם ישמרו על כללי הכשרות בעצמם, דבר טבעי כשלעצמו ומקובל בחברה המורכבת ממגוון תפישות תרבותיות ודתיות.
כך גם בהיבט האקדמי. אם בעבר מי שהלכו ללמוד באוניברסיטה או במכללה הסתירו זאת מפני בני המשפחה, הידידים והמכרים, כיום החשש אינו קיים לרוב ואצל לא מעטים אף קיימת גאווה. הגידול במספר היוצאים ללימודים אקדמיים מהווה מהפכה בפני עצמה: מה שהחל ביציאה של נשים חרדיות ללימודים, שבסיומם ממתין להן התואר האקדמאי, ממשיך כיום גם אל הגברים החרדים. כאמור, את תוצאות התהליך אנו חווים היום הלכה למעשה בשטח ויש לצפות שכל האוניברסיטאות ולא רק חלק, יפתחו את דלתותיהן למגזר החרדי ויעניקו להם השכלה וכלים לרכישת מקצוע.
הכותב הוא חה"כ וחבר ועדת החינוך בכנסת לשעבר וכיום מנהל מרכז דהאן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו