דו"ח מבקר המדינה חושף את מה שעלה וירד בשנים האחרונות מסדר היום הציבורי. בשורה התחתונה נוצרת הרגשה שדברים נעשו שוב ושוב במחשכים, זמן רב מדי.
בכל פעם שהתגלעו מה שכונה "קרבות התקציב" בשנים האחרונות, היה רצון הולך וגובר מצד הממשלה, ולמעשה הציבור, לדעת מה קורה שם בתוככי תקציב הביטחון. מנגד, הצבא נכנס למגננה והבטיח הבטחות רבות על תיקון ושיפור, אבל מהמילים הקשות שכתב המבקר בדו"ח עולה שאלה היו הבטחות שלא קוימו. יותר מדי נתונים נותרו באפילה.
הגברת השקיפות בדרך שבה מתנהל תקציב הביטחון היא צו השעה. אי אפשר להמשיך לספר סיפורים או להיכנס לבונקר - תרתי משמע, בכל פעם שעולה דרישה לגיטימית של שומרי הקופה הציבורית לדין וחשבון, בין שמדובר בפקידי משרד האוצר ובין שבשליחי משרד המבקר. אחר כך, כשהדברים מתפוצצים והופכים גלויים, יש תחושה של הטעיה וכזב שיכולה להיות גרועה אף יותר מהמצב בפועל.
הדו"ח הזה ממחיש את המצב שנוצר במדינת ישראל, שבו הפנסיה התקציבית של אנשי הקבע מסובסדת בנדיבות על ידי משלמי המסים. ואם לא די בכך, אותם משלמי מסים נאלצים לחסוך בעצמם לפנסיה צוברת, מלאה בסיכונים, שעלולה לחטוף תספורות ולהיחתך בעידן של ריביות אפסיות. ובקיצור, מי שאין לו פנסיה תקציבית, נדפק פעמיים ואולי יותר. במובן זה השקיפות והניהול התקין של הפנסיה של אנשי הקבע הם הכרחיים כדי שלא ניקלע למשבר כלכלי חריף בהמשך הדרך.
עם זאת, על אף הביקורת, צריך לזכור ולהזכיר את המובן מאליו. אנחנו חייבים צבא מעולה שישמור עלינו. אין לנו הלוקסוס להחזיק צבא בינוני, ויש במדינה הזאת לא מעט גופים ציבוריים ש"בינוניות" זו מחמאה עבורם. חייבים צבא מעולה כי אנחנו חיים בשכונה גרועה, ואי אפשר לייבא מהאינטרנט שירותי הגנה לאומיים. כדי שיהיה לנו צבא מעולה אנחנו חייבים לשלם משכורות מתגמלות לאנשיו.
יש משהו במסורת הסוציאליסטית, שעל פיה נבנה מודל צבא העם בימי בן־גוריון, שכנראה גורם למערכת לנסות להסתיר את גודל התגמול. אצל המפא"יניקים היה צריך לגור בצריף בנגב, וככל שהיית אומלל בפרהסיה כך היה טוב יותר.
ואני אומר: מכיוון שהשקיפות פה היא צו השעה, צריך לשנות פרדיגמה. "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר", אמר שופט ביהמ"ש העליון בארה"ב, לואיס ד. ברנדייס - ולכן הצבא צריך להתגאות במשכורות טובות שהוא משלם למיטב משרתיו. זו מגמה שונה ממה שהיה נהו, וזה גם לא צפוי להתרחש ביום - אבל זה עדיף מניסיונות להסתיר נתונים ו"להערים קשיים" על משרד האוצר, כפי שכתב המבקר בדו"ח. אפשר להגיד לאנשי הקבע: שאו בגאון את התלוש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו