במשך שנים נהנתה מכבי ת"א בכדורסל מהמיתוג שאותו דאגה לתחזק ולחזק באדיקות ובאובססיביות – הקבוצה של המדינה. "אנחנו על המפה", "צסק"א אכלה אותה", ו"נס ז'לגיריס" – כולם הפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול של תרבות הספורט והתרבות שלנו.
אלא שבשנים האחרונות מכבי היא הכל חוץ מהקבוצה של המדינה. הנהלת הקבוצה, שעברה שינויים משמעותיים, ניתקה עצמה מאסטרטגיית הפוליטיקלי קורקט שהקנתה לקבוצה מקום בשיח הציבורי, ואימצה מאפיינים שהרחיקו אותה גם מהגרעין הקשה של האוהדים: התעלמות מכישרונות ישראליים והעדפת כוכבים זרים, הענקת סרט הקפטן לשחקן שאיחל בעבר "סרטן" וקרא "נאצי" לשחקן יריב, אזרוח כל שחקן שיש לו זיקה ולו הקלושה ביותר ליהדות, יציאה נגד החוק שמעודד שילוב צעירים והעלאת מחירי המינויים, שגם כך נחשבים מהיקרים ביותר באירופה.
סאגת פיטורי המאמן ארז אדלשטיין היא שיא נוסף בדרך לניתוקה המוחלט של מכבי מאותה דרך ניהול, שרק כמה שנים קודם לכן נחשבה מודל לחיקוי בקנה מידה בינלאומי. הדרך שבה נעשו הפיטורים מסמלת את "מכבי החדשה" יותר מכל: החתמת שחקנים עוד לפני שהיתה ידועה זהות המאמן; החתמה פזיזה של המאמן, שכל מי שמבין חצי דבר בכדורסל ידע שתסתיים לא טוב; מתן גיבוי אפסי למאמן מול סוללת הכוכבים האמריקנים; והשיא שמורכב משני אירועים חשובים: ההתעלמות המוחלטת מהוראת המאמן שלא לאפשר לשחקנים לבלות בערב יום כיפור, לילה לפני משחק במילאנו – ופיטוריו ב־02:27 לפנות בוקר של ערב החג.
הבילוי בערב יום כיפור היה נחשב לשולי בכל קבוצה אחרת. הרי מכבי בעצמה היא שלקחה כל אלמנט של ישראליות, מסורתיות, ציונות ויהדות – ושייכה אותו אליה משל היה עוד שחקן חיזוק זר. נכון, מכבי כבר מזמן לא "ישראלית" בסגל, אך מן הראוי שאותם זרים היו מקבלים על עצמם לנהוג בסולידריות ולכבד את אחד המועדים החשובים בלוח השנה העברי, מכיוון שהם לא נמצאים שם בחופשה פרטית, אלא מייצגים קבוצה שהיא עדיין ישראלית.
אבל איך אפשר לצפות מהזרים שייתנו כבוד, בזמן שההנהלה עצמה נוהגת באפס כבוד כלפי מאמן שהיא בעצמה חיזרה אחריו? אדלשטיין נזרק מהקבוצה באישון ליל, כאילו הצהובים האמינו שעד הבוקר הכל יתקרר. כאילו לחכות שהבוקר יעלה זה תענוג שאסור להעניק למי שאינו רצוי במועדון הצהוב. כאילו אף אחד לא ישים לב לעוד מחדל, לעוד כישלון ניהולי.
מישהו אמר פעם: "למכבי יש קהל, אבל אין לה אוהדים". אבל כן, יש למכבי אוהדים, והרבה. הם הנכס היחיד שנשאר למועדון, שנמצא בדרך הבטוחה לרדת מנכסיו המקצועיים והארגוניים. יהיה מעניין לראות ולשמוע מה יהיה לאוהדים לומר הערב בהיכל. ואולי האוהדים הם בכלל חלק מהבעיה? הנהלת מכבי תבין שיש בעיה רק כשהיא תיפגע בכיס. כל עוד 11 אלף איש ימשיכו לפקוד את יד אליהו בכל שבוע – הכסף ימשיך לזרום, ועל הפצעים ישימו רק פלסטר.
מה שבטוח הוא שאנחנו עדים לדעיכתה של קבוצה שפעם היתה לה מדינה. הרבה ניסים קרו לקבוצה הזו על המגרש. עכשיו היא משוועת לאחד כזה שיציל אותה מעצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
