לחזק המדינה היהודית והדמוקרטית

בשבת החולפת ביצע שר הביטחון שני מעקפים. האחד למנהיגות הפלשתינית, האחר לתקשורת הישראלית, שמסתירה מן הציבור את ליברמן המדינאי הפרגמטי ודבקה בהצגתו כבריון השכונתי. בראיון נדיר לעיתון "אל־קודס" הציע השר את תוכניתו להסדר אזורי, הכוללת הפרדה בין הפלשתינים לישראל, בדרך של "שטחים תמורת שטחים". ההצעה שהונחה על סדר היום, ולא בפעם הראשונה, היא להיפרד מתפיסת ה"שטחים תמורת שלום" כפתרון אולטימטיבי ולקיים דיון ציבורי רציני סביב תפיסה שונה מזו שהנחתה אותנו מאז נחתמו הסכמי אוסלו (1993). 

החתימה על ההסכמים ההם נכשלה ביצירת ההסדר המקווה, אך הצליחה לפתוח פצע בלב הציבור הישראלי ולהפוך את שני הגושים מיריבים פוליטיים לאויבים מרים. השמאל, בתמיכה מוצקה של מרבית אמצעי התקשורת הפופולריים, נאחז בנחישות במדיניות הגורסת שוויתור על שטחי יו"ש וחבל עזה, שנתפסו על ידי ישראל במלחמת המגן ב־1967, הוא הדרך היחידה ואין בלתה. הימין, מצד אחר, רואה בנסיגה משטחי המולדת ההיסטורית איום קיומי, בהיותו עדות לוויתור על העיקרון המנחה את הקמת המדינה דווקא על פיסת האדמה הזאת, "לא בזכות הכוח כי אם בכוח הזכות", כפי שהיטיב לנסח זאת מנחם בגין. פינוי עזה רק העמיק את הקרע, בייחוד לאור העובדה שעזה מחצה את כפפת השלום שהושלכה אליה והפכה עצמה לעמדה קדמית במלחמת טרור אינסופית, שמטרתה הרג תושבי ישראל, בדרך להשמדת המדינה.

תוכניתו של ליברמן מדברת על עיקרון שדווקא השמאל הישראלי מוביל אותו – הפרדה בין העמים על ידי "חלוקת הקלפים" מחדש, בהתחשב בשינויים הדמוגרפיים ותוך הסכמה בין הצדדים. ישראל תספח את האזורים באיו"ש הצפופים באוכלוסייה יהודית, ובתמורה תוותר על שטחים הצפופים באוכלוסייה מוסלמית, הנמצאים בשטח המוכר כגבולותיה עד למלחמת ששת הימים. חשוב לציין כי הליך של שינוי גבולות ושיוך טריטוריה, על האוכלוסייה שבה, למדינה אחרת, הוא חוקי על פי אמות המידה הבינלאומיות ובוצע זמן לא רב לפני חתימת הסכמי אוסלו, עם התפרקותה של בריה"מ לשעבר ובעקבותיה כל גוש המדינות המזרח־אירופי, למדינות לאום קטנות והומוגניות. 

השמאל השמאלי, כדרכו, קפץ כנשוך נחש: "בלתי אפשרי", "לא ישים" ובעיקר "גזעני". ל"חסידי אומות עולם" הישראלים אין בעיה לטרנספר כ־300 אלף יהודים, וכן לוותר על מה שמיליונים מבני עמם רואים ככור מחצבתנו. אבל להשאיר מוסלמים, שחלקם מזהים עצמם כפלשתינים, בבתיהם ועל אדמתם, לחבר אותם לישות הפלשתינית, לאפשר להם לסייע להתפתחותה הדמוקרטית ולהוציא אותם (או לא) מכלל אזרחי ישראל? זה לא יעלה על הדעת!  

הצעתו של ליברמן מורכבת וראויה לדיון ציבורי עמוק. היא מהווה ויתור עצום למי שמשתייך לימין, ותובעת ויתור מסוים מן השמאל. מי שרוצה מדינה יהודית חזקה, מאוחדת ודמוקרטית, כדאי שיחשוב על שלום בתוכנו תחילה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו