משפט אזריה: שימרו על צה"ל ועלינו

בדו"ח וועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה, כתבו חברי הוועדה בעמוד 487 בסעיף 23 כי "לעתים יש חשש כי אימת המשפט הבינלאומי או סכנת העמדה לדין פלילי או צבאי, תשתק חיילים מפני ביצוע משימותיהם ומפני פעולה שתאפשר מימוש של המשימה".

גם חשש כזה קיים בישראל, וחשוב לבחון דרכים על מנת להבטיח שלוחמים ומפקדים לא ישותקו בפעולה מבצעית. אין פה עניין של היתר לפעול בניגוד לחוק המקומי או למשפט הבינלאומי, אלא הבהרה כי עקרונות המשפט הבינלאומי לא נועדו לסכל את היכולת לפעול בצורה צבאית להגנה על המדינה ועל אזרחיה.

ובסעיף 39 נכתב כי "דיני הלחימה אכן חלים בצורה הולמת יותר על דפוס המלחמה ה'ישן' - מלחמה בין צבאות מסודרים של מדינות ריבוניות, שיש לה התחלה ויש לה סוף, כאשר הכרעה במערכה מושגת על ידי הכרעת כוחם הלוחם, וכאשר תוצאות ההכרעה במלחמה משפיעות על ההסדר המדיני המושג בעקבותיה". 

האם אנחנו רוצים חיילים "משותקים"?

האם אלו החיילים שאנו רוצים בצה"ל? חיילים "משותקים" בביצוע משימותיהם מפחד "אימת הדין" שיגיע עם סיום הקרבות בדיוק כפי שחזו חברי וועדת וינוגרד לפני כ-10 שנים?

אפשר למתוח קו ישיר בין דברים אלו של חברי ועדת וינוגרד לבחינת מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, לבין ירייה אחת בודדת לראשו של מחבל נתעב שנורתה על ידי הלוחם אלאור אזריה בפורים 2016 בחברון. הירייה אומנם נורתה בחברון, אבל הדי הירי הגיעו עד לבסיס הקריה בתל אביב במערב, ועד לשכת ראש הממשלה בירושלים במזרח. 

בקרוב יסתיים שלב נוסף וכמעט סופי במשפטו של הסמל אזריה אשר מואשם בהריגה באמצעות ירי מדוייק של כדור אחד לראש של המחבל, משפט שמטלטל את צה"ל, את החברה בישראל ואת כל מי שאכפת לו ממה שקורה כאן - ויותר מזה, ממה שיקרה כאן. 

הצדדים טענו את הטענות, הביאו את עדיהם, שאלו והשיבו על שאלות. המומחים הגדולים חוו את דעתם, והמבוכה לצה"ל, ולחברה בכלל, גדולה ביותר. יתרה מכך, הנזק הפוטנציאלי הצפוי מפסק הדין שיינתן בקרוב, עלול להיות חמור שבעתיים מהנזק שכבר נגרם. זאת עוד לפני הנזק שייגרם מהליך הערעור שיוגש על ידי מי מהצדדים והקרנבל שיתלווה לערעור.

כדי שלא נמצא עצמנו כולנו כחברה בתחתית מדרון חלקלק שאנו כולנו כבר כיום מחליקים עליו במהירות, וכמוצא אחרון של כבוד לכל הצדדים, מתוך חובה מוסרית, חברתית וערכית של הצדדים לצה"ל ולחברה בכלל - ראוי כי הצדדים יפנו להליך של גישור פלילי, בתקווה שבסופו של ההליך יגיעו הצדדים להסדר טיעון אשר יהפוך באישור בית המשפט לפסק דין.

הליך הגישור ימנע מהשופטים להתמודד עם הסוגייה המשפטית, המבצעית והחברתית הקשה ביותר שעומדת בפניהם ומלהוציא פסק דין תחת ידיהם, פסק דין שכלל לא משנה מה ייכתב בו ומה ייפסק - תוצאותיו יגרמו לנזקים בלתי הפיכים לכולנו. 

בהליך של גישור, המגשר אינו קובע מי צודק ומי אשם. מטרת הגישור הינה להוביל את הצדדים לפשרה. אין פרוטוקולים בהליך הגישור, אין עדים, אין עיתונאים באולם, אין תקשורת ואין ראיונות עם מסרים ישירים ועקיפים בהליך הגישור של מי מהצדדים. ההליך נעשה בצורה לא פורמלית והכל כדי לאפשר לצדדים נוחות והגעה להסדר טיעון מוסכם. 

ההליך שנהנה מחיסיון, הינו סודי ומהלכיו לא מפורסמים. הצדדים והמגשר שהינו שופט המוסכם עליהם, הם בלבד ורק הם יודעים מה היה במהלך הליך הגישור. במידה שההליך לא מצליח והצדדים לא מגיעים להסדר טיעון מוסכם, המשפט נמשך בנקודה בה הופסק והשופטים אינם יודעים ואינם צריכים לדעת מאום מהליך הגישור אשר לא נחשף בפניהם. 

המקרה היוצא דופן של אלאור אזריה, האינטרס הציבורי, דמותו של צה"ל והקרע בחברה, מחייבים את הצדדים לנסות הליך שכזה ולתת הזדמנות להגיע להסכמות ללא התערבות בית הדין. למרות שבית הדין אינו יכול לחייב את מי מהצדדים לפנות להליך שכזה, הרי בית הדין יכול להפעיל את סמכותו, ללחוץ על הצדדים ולדרוש תשובות להתנגדות ההליך של המקסימום שייקרה הוא שהגישור יצליח, יהיה הסדר טיעון והנזק לצה"ל, לחברה, לאלאור ולכולנו יהיה קטן לאין ערוך מאשר כל תוצאה אליה יגיע בית הדין הצבאי.

לפעמים, כאשר הליך גישור נעשה בתחילת המשפט או לפניו, הצדדים חוששים לחשוף את "הקלפים" שבידיהם וזאת על מנת שהצד השני לא ייגלה ויעשה בהם שימוש במהלך המשפט במידה שהגישור לא יצליח. בנקודת הזמן שהמשפט מתנהל כיום, הכל כבר ידוע וגלוי והצדדים חשפו כל מה שהיה ברשותם. בשיחות לא פורמליות שניהל הח"מ עם הצדדים, הצדדים רומזים ומביעים רצון לנסות הליך גישור שכזה ואף בית הדין הצבאי רמז לא פעם לצדדים כי עליהם לנסות הליך גישור. 

התנגדות של מי מהצדדים לגשת להליך שכזה, בייחוד לאור האחריות החברתית והאינטרס הציבורי המרחף מעל כולנו, יעיד יותר מכל על שיקולים זרים שלא מן העניין. לחצים חיצוניים ואינטרסים זרים אשר מקומם לא כאן.  

בשיחות לא פורמליות שניהל הח"מ עם הצדדים, רמזו הצדדים על נכונותם להגיע לגישור ולנסות לפתור את המחלוקות בהסדר טיעון. יחד עם גילוי רצון זה, על הצדדים לגלות יותר אקטיביות, יותר נכונות, יותר רצון, יותר פתיחות והרבה פחות אגו. על הצדדים לייזום את ההליך, לתקשר ולהגיע להבנות, אשר יובילו להסדר טיעון מקובל אשר ימנע נזקים בלתי הפיכים במידה והמשפט יימשך ובית הדין יאמר את דברו – נזקים לנו כעם, כחברה, כחיילים וכמפקדים בצה"ל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו