קרב שממנו אין דרך חזרה

מחר בערב, בקמפוס האוניברסיטה של נבדה בלאס וגאס, יתייצבו הילארי קלינטון ודונלד טראמפ לקרב השלישי והאחרון ביניהם. על רקע ההידרדרות במעמדו של המועמד הרפובליקני, מדובר אולי בהזדמנות האחרונה לזכות מחדש בתנופה ערב ההכרעה ב־8 בנובמבר. החדשות הטובות עבור טראמפ בימים אלה הן שחרף פיגורו בסקרים הוא מצליח לשמור עדיין על בסיס כוחו האלקטורלי ולמנוע מפולת מביכה, העלולה להשפיע גם על מעמדה של המפלגה הרפובליקנית בקונגרס.

אף שיתרונה הממוצע של קלינטון בסקרים האחרונים עומד על כ־6%, קלושים הסיכויים למהפך דמוקרטי בבית הנבחרים, וגם בסנאט אין ודאות שהסיעה הדמוקרטית תהפוך לסיעת הרוב עם תום ההצבעה. במילים אחרות, אף שגלי ההדף שגרמו אמירותיו הבוטות של טראמפ על דפוס התנהלותו כלפי נשים טרם שככו, צפוי הגרעין הקשה של המחנה הרפובליקני (גם אם לא כל מנהיגותו) להעניק את תמיכתו לו ביום הבחירות. יתרה מזאת, הגם שהיקפה של תשתית זו מצומצם יותר בהשוואה לזו של התנועה הדמוקרטית, רמת מחויבותה גבוהה יותר ויש להניח שכמו בעבר, עתידים מצביעים רפובליקנים להגיע לקלפי באחוזים גבוהים יותר מאשר תומכיה של קלינטון.

מבחינה זו, ובאופן פרדוקסלי, ככל שיתרונה של קלינטון בסקרים גדל, כך גם עולה הסבירות לתחושת שאננות בקרב מצביעיה, העלולה להקטין עוד יותר את שיעור ההצבעה בקירבם. אזהרותיו של טראמפ מפני "בחירות מכורות" ומפני זיופים המוניים, בעיקר בקרב קהלי יעד דמוקרטיים מובהקים בריכוזים עירוניים, עלולות להרתיע לפחות מקצת מבוחרים אלה מלממש את זכותם להצביע באווירה טעונה ורווית מתח, ובנסיבות העלולות בנקל לגלוש לאלימות.

ועם כל זאת, ולמרות העובדה שבשלב זה לפחות תסריט הלנדסלייד (ניצחון גורף) הדמוקרטי נראה רחוק ממימוש, ואף שזיכרון ניצחונותיהם המוחצים של לינדון ג'ונסון (ב־1964), של ריצ'רד ניקסון (ב־1972) ושל רונלד רייגן (ב־1984) נותר בגדר חלום רחוק עבור המועמדת הדמוקרטית, נמצא טראמפ היום כשגבו אל הקיר. לא זו בלבד שההדלפות הסיטונאיות ממטה המפלגה הדמוקטית (שיש בהן כדי להעצים את דיוקנה של קלינטון כאישיות מניפולטיבית, אופורטוניסטית ונטולת יושרה) אינן מצליחות לטפס לצמרת השיח התקשורתי והציבורי, אלא שהמועמד הרפובליקני עצמו אינו תורם להרחבת תשתית התמיכה בו. נהפוך הוא, במקום לעשות מאמץ נוסף כדי לגייס בוחרים עצמאיים ואנשי מעמד הצווארון הלבן והמשכיל בפרברים, שתמיכתם במועמדותו במדינות המפתח היא קריטית לניצחונו, השיל מעליו טראמפ בשבועות האחרונים כל סממן של ממלכתיות ופרגמטיות, והוא שב במנהרת הזמן היישר לעונת הפריימריז. זאת, תוך קריאת תיגר לוחמנית לא רק על יריבתו למירוץ, אלא גם על הגורמים בממסד הרפובליקני (דוגמת יו"ר בית הנבחרים, פול ראיין), שיצאו חוצץ כנגד התבטאויותיו הפוגעניות.

כאשר ההתמודדות מוצגת על ידי הטוען לכתר הרפובליקני כמאבק חסר פשרות בין פשוטי העם, השרויים במצוקה כלכלית עמוקה, לבין האליטות עתירות הממון וההשפעה המתנכרות להם, נקל להבין עד כמה מצומצם הוא מרחב התמרון של טראמפ. מחר בלילה יתברר אם הגיע המירוץ לנקודת האל חזור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו