אין אחד מאיתנו שלא העלה בדעתו פתרון כזה או אחר על מנת לעצור את הטרור המתמשך. אין אחד מאיתנו שלא בטוח בכך שהפתרון אצלו בכיס, אם רק ייתנו לו אפשרות. לעיתים קרובות זה גם מתסכל לדעת שהמאבק בטרור הוא בעצם מלחמה מתמדת נגד ישות אמורפית, לא בהכרח נתפסת.
זה מה שעלה בראשי כאשר שמעתי את השר לביטחון הפנים גלעד ארדן מאשים את הרשת החברתית פייסבוק כאחראית ישירה להסתה המביאה בעקבותיה טרור. לא. איני מקנא ב, בשר ארדן. מפני שכאשר נלחמים באויב חמקמק, באויב המנצל את מה שנתפס כערכים נעלים של מוסר ובא ודוקר או יורה בתינוקת או באישה חסרות מגן, אז עולות השאלות עד מתי, ולמה המחבל שוחרר, ומה פתאום קיבל עונש כזה קל.
אבקש לשוב להיסטוריה רחוקה. כאשר הנער דוד, לימים מלך ישראל, פוגע בחלוק האבן במצחו של גוליית, הפלשתים נכנעים. קרוב לוודאי שזו היתה הפעם האחרונה שבה הקרב הוכרע כה מהר. שהרי שום גוליית חדש לא יבוא עם נקודת תורפה כגון מצח חשוף. וכך נלמד הלקח עד לסיבוב הבא של מציאת נקודת תורפה חדשה. במילים אחרות, יש להכיר את האויב ולהגדירו כאויב. יש למצוא את נקודות התורפה שלו ולפגוע בהן.
אם הרשת החברתית פייסבוק היא אכן הזרז להסתה נגד ישראל, יש למצוא דרכים למנוע זאת. אולם להאשים את הרשת החברתית במהות הטרור ובמניעיו זה לברוח מהבעיה העיקרית: למדינת ישראל יש מאבק מתמשך בטרור. למדינת ישראל יש מגבלות חמורות שהטילה על עצמה במאבק הזה, ויש לפעול למתן את המגבלות.
אפשר ואף רצוי לקברניטי המדינה להראות תהליכים של המלחמה בטרור. חובה להראות שהמאבק בו מצליח לאורך שנים, למרות הקורבנות. משתי סיבות: כנגד טרור והסתה יש להראות הישגים בלתי מבוטלים. כמעט מכל פיגוע או ניסיון פיגוע מאז "טרור הסכינים" האויב לא שב אל בסיסו בשלום - ההפך, כמעט בכל מפגש היו מחבלים הרוגים. וכלפי אזרחי מדינת ישראל, יש להראות את ההישגים על מנת למנוע מורך לב, חלילה. על זה יש להוסיף שבאופן עובדתי קיימת ירידה מתמדת בנפגעים מהטרור.
בימים האלה של התכנסות כל יהודי עם עצמו, מותר להסתכל בפרספקטיבה רחבה יותר. מבט שבו הקיום של העם היהודי הוא פלאי בכל קנה מידה. הקיום היהודי מוביל את המאבק ברוע האכזרי, הטובח ילדים ונשים ללא כל עוול בכפם. הקיום היהודי מתבלט במוסריותו הרחק מעל לסביבה הקרובה והרחוקה כאחת. על כל אלה, החזרה אל חבלי ארץ השייכים לעם היהודי, למרות הוויכוח, גובה מחיר.
נכון שיש תחושה שהמאבק בטרור אינו מספיק, אבל שוב נביט מסביב: איזו תוחלת יש למחבלים ולשולחיהם המנסים לפגוע בנו, אם בסופו של דבר הם יודעים היטב שלא נלך מכאן? מה ערכה של הצהרה אווילית שלא יהיה קיום לעם היהודי ושעוד מעט "הישות הציונית תיעלם"? הרי ההפך הגמור מתקיים.
לפיכך נחזק את כוחות הביטחון במאבקם ונאחל לקברניטי המדינה שישכילו לקבל החלטות נבונות במחיר אבידות מזערי עד אפס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו