האביב הערבי הניב הרבה ירוק, צבע האיסלאם, מתוניסיה במערב ועד לעיראק במזרח, ועד מהרה הניב הירוק האיסלאמי הרבה אדום, דם שנשפך כמים במלחמות אחים ברחבי העולם המוסלמי. בפרט, גבתה המלחמה בסוריה מאות אלפי נפשות וגירשה יותר מ־10 מיליון איש מבתיהם, ללא תקווה לשוב אליהם: הרס מוחלט של ערים שלמות אינו מותיר ספק בכך.
רבות דובר על המדיניות המועדפת שעל מדינת ישראל לנקוט. למעשה, קיימת תמימות דעים ש"שב ואל תעשה, אלא אם כן פוגעים בנו ישירות" היא המדיניות המועדפת, ואכן כך נוהגת, ובצדק, ממשלת ישראל. פחות דובר על הלקחים שיש ללמוד מהזוועות המתרחשות קרוב כל כך לגבולותינו.
המאפיין המרכזי של מלחמות האחים הוא אכזריותן ללא גבול. הפצצות של שכונות אזרחיות, של בתי חולים, של מקומות תפילה, של בתי ספר, הן מחזה יומיומי. שימוש בנשק כימי, הן מצד אלה המכונים מורדים, והן מצד השלטון, הפך לדבר שבשיגרה. אם כך מסוגלים מוסלמים לעשות אלה לאלה, קל לנחש מה היו עושים לו יכלו לפגוע בישראל. והרי לא מאהבת מרדכי נמנעים כל הצדדים מפגיעה בנו: ישראל השכילה לבנות צבא עם חזק, מסור ומשוכלל, המרתיע כל איום על מדינת היהודים. במזרח התיכון מכבדים כוח.
תופעה משמעותית מאוד היא ההתעלמות של כל הקהילה הבינלאומית מפשעי המלחמה. פה ושם מגנות מדינות המערב את ההפצצות הרוסיות והסוריות, ותו לא, ואילו פיגועי ההתאבדות ומכוניות התופת, הגורמים בכל שבוע לעשרות הרוגים בעיראק, אינם זוכים אפילו לכותרות ראשיות בעיתוני המערב. קל לנחש מה היה קורה אם מדינת ישראל היתה פחות חזקה: האיסלאמים, המפרסמים חדשות לבקרים שמלחמתם היא נגד הצלבנים והיהודים, היו מבצעים פשעי מלחמה דומים, וסביר להניח שגם כאן העולם הנאור היה עומד מנגד. כוחנו משתלם.
מאפיין נוסף הולך ומתברר: מדינות מוסלמיות שמאסו באביב הערבי העקוב מדם, ובראשן מצרים וירדן, נזקקות - מי בגלוי ומי בפועל - לסיוע ישראלי. מצרים ביקשה ומקבלת מישראל סיוע מודיעיני במלחמתה בשלוחת המדינה האיסלאמית בסיני. היא ביקשה ומקבלת מישראל סיוע במשא ומתן שהיא מנהלת מול מדינות אפריקה, ובראשן אתיופיה, בנושא מי נהר הנילוס. המלך הירדני מאוים מבית על ידי תנועת האחים המוסלמים, ומבחוץ הן על ידי המדינה האיסלאמית ושלוחת אל־קאעידה בסוריה, והן על ידי איראן, השואפת לממש סהר פורה שיעי. סביר שישראל, המעוניינת בשקט בגבולה המזרחי, תתמוך במלך עבדאללה. הסכם ייצוא הגז, בהיקף מיליארדי דולרים, שנחתם בשבוע שעבר, מעיד על טיב היחסים עם ירדן. הכוח משתלם.
כשעלתה לדיון הפסקת אש רשמית עם חמאס, פסל אותה אל־קרדאווי, המנהיג הרוחני של האחים המוסלמים. נימוקו היה שאם ישראל מוכנה לחתום על הסכם, סימן שהיא חלשה, ולכן אסור, על פי חוקי האיסלאם, לחתום איתה על הפסקת אש. במזרח התיכון החזק חוסך מעצמו את הצורך להשתמש בכוחו: כוחו הוא הערובה הטובה ביותר - אם לא לשלום, לפחות לחיים בלי מלחמה.
הכותב הוא חוקר איסלאםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו