מדרום נפתחה הטובה

הסיפור של אלונה ברקת בהפועל באר שבע הוא מופת לכל אזורי הספר הישראלי: לא להתקרבן, פשוט להתמיד, להגביר מאמץ, להשיג - ולנצח • אשת השנה של תשע"ו

המאה ה־21 ניפקה כבר 15 ישראלים שזכו בתואר "איש השנה". נמנו עימם שר האוצר דאז בנימין נתניהו שקיצץ בקצבאות הילדים כסמן לשינוי דמוגרפי חיוני בחברה הישראלית; ואליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון ומבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס שהצטיינו כלוחמים בשחיתות הציבורית; והשופט דוד רוזן אשר שלח במפץ את עברייני פרשת הולילנד לכלא, ובראשם לראשונה 

ראש ממשלה; ומי שקיבל צל"ש על לחימתו במבצע צוק איתן סרן איתן פונד, שחדר לעומק מנהרה עזתית במהלך נועז להציל את חברו שנחטף. כולם גברים ראויים, כולם לוחמים בתחומם. לרשימה מפוארת זו נוספה השנה, לראשונה, אישה בולטת.

אין בביוגרפיה של אלונה ברקת דבר שהצביע מראש כי תהיה אשת השנה. היא בת להורים שעסקו בחינוך. בבית שלהם לא היתה אופציה למי מהילדים לא ללמוד. הצטיינה באולפנה, עשתה שירות לאומי ומצאה דיור בשיכון הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

היא היתה כבת 20, תלמידה בחוג למזרח תיכון, כאשר צעיר בשם אלי התדפק על הדלת. הוא היה חילוני, אבל שבה את לב הוריה הדתיים. כאשר הגיעה מרחק של בחינה אחת לפני קבלת התואר השני - מוסמך - כבר היתה רעייתו. הם נסעו לכמה שנים בארה"ב. הוא ראה את העושר (עם אחיו ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים), היא עסקה בפילנתרופיה.

הכל אירע מאליו. הידיד השכן לוני הרציקוביץ' כמעט מכר לה את מכבי תל אביב. כאוהד הצהובים ייחלתי לכך. אך מי שהיה פעיל עימה בפעילות חברתית אלי אלאלוף - כיום ח"כ מטעם כולנו - הסביר לה כי לא מתאים. פעילה חברתית לא קונה את מכבי המבוססת והחזקה אלא פונה לספר. הוא הצביע על באר שבע. ראש העירייה יעקב טרנר הזדרז להגיע ולהבטיח כי בתוך שנה־שנתיים יעמוד לרשותה איצטדיון חדש בבירת הנגב. זה לקח זמן רב יותר, אבל היא כבר היתה שקועה בפנים.

לא בקלות. בעלה אלי ברקת - דמות מפתח להבנת התופעה, ששומר על אלמוניות כמעט מוחלטת - לא התלהב. זה ענף זר לה. גברי. גס. מחוספס. לעיתים גם נגוע בפלילים. מה לה ולסחי הזה? אך אם היא רוצה - בבקשה, כל משפחתה עימה, ובלבד שהניהול יהיה תקין. כאיש עסקים מצליח, שהבין כי חלק מהונו יזרום לדרום, היתנה אלי ברקת את קניית הפועל באר שבע בניהול תקין. חנינא ברנדס היה פרקליטו בהיי־טק, והוא רצה בו גם בכדורגל.

 

•••

ברקת קנתה קבוצה בליגה נמוכה. לא ידעה מימינה ומשמאלה. בשנה הראשונה עמד להתנהל משחק מכריע בנתניה. באר שבע מעולם לא ניצחה שם. אותו יום התארחה בחגיגת בר מצווה בכפר שמריהו, ושני אנשים אמרו לה כי יש "סידורי תוצאות". בעגה זה "לקנות משחקים". היא כססה ציפורניים. חרדה. נבהלה. שמא מישהו יבגוד. כה נבהלה שהציעה לילדיה לא להילוות אליה למשחק. הם סירבו. היא געתה בבכי באמבטיה. אחר כך יצאו לנתניה וניצחו. זה לא היה מפגש מרנין עם עיסוקה החדש.

לכאורה מדובר ברומן משרתות עם האפי אנד, מין סרט הוליוודי. המשפחה המלוכדת והמאושרת חיה כדורגל. אוכלת כדורגל. מדברת כדורגל. נושמת כדורגל. כאשר התחרות מתקיימת ביום חול, גם ההורים הדתיים מגיעים. אתם קופצים על הרגליים עם כל גול? מתנשקים? "בוודאי"; לא ראיתי צילום שלך ושל אלי בעלך, "נו, אנחנו לא מתנשקים בפומבי".

 

•••

אך הכדורגל הוא רק העלילה והעילה. ממנו לא צומחת "אשת השנה". מה שצמח מהפועל באר שבע הוא צונאמי ציבורי. יום אחד במהלך משחק נוער שרק השופט למכת עונשין נגד באר שבע. אחד האבות העיר: "השופט שרק נגדנו כי אנחנו מבאר שבע". לפתע הבינה כי העניין אינו רק לזכות בגביעים ובאליפויות אלא לעקור מן השורש את תחושת הקורבנות והבכיינות המתמדת. 

זה לא היה קל. שחקנים טובים לא רצו להגיע למועדון כדורגל נידח; ובלי שחקנים טובים נידונה באר שבע להישאר במקומה מאחור. כמו אזורי הספר במערכת החינוך. היא סבורה כי תקרת הזכוכית נשברה רק כאשר אליניב ברדה חזר לארץ וניאות להגיע לבאר שבע, ועימו גם מאור בוזגלו.

אז החלו לקבוע סטנדרטים. למשל, אין מחתימים שחקן אלא אם כן יתחייב לגור במרחב באר שבע. כדי שהילד המגיע לסופרמרקט יוכל לראותו מקרוב, למשש אותו, לרצות להיות כמותו, לחיות בין כוכבים. דווקא שם צמח החינוך מחדש לקהל. ב־2010 היו ביטויי אלימות כלפי אחד השחקנים עד כדי סיכון חייו. היא הודיעה על פרישה מהקבוצה. הקהל החזיר אותה על כפיים. מאז אין בבאר שבע קריאות גזעניות, אין את ה"הו־הו" המאוס שבו מקבלים מדי פעם שחקנים מאפריקה. אין קריאות נגד ערבים ונגד הומואים. נוכחתי באיצטדיון טרנר.

הפועל באר שבע הקימה אולפנה סביב קבוצת כדורגל. מחנכים שם להאמין. יש יעד להסביר כי אם רק רוצים - משיגים. כמו חמש יחידות במתמטיקה. היה חשוב כל כך להגיע אחרי תשע שנים לזכייה באליפות כדי שהחינוך ומילים חדשות כ"הצטיינות", "התמדה", "סבלנות" ו"חלום" לא יישארו בבחינת ביטויים נבובים אלא ימומשו. כך אומרים לנערים בטרם יצטרפו למועדון המבוגרים, וכך גם לארבעה בתי ספר של ילדים עם צרכים מיוחדים, שבאים להתאמן בהתמדה ומדי פעם גם עולים למגרש ומשחקים בהפסקת הבוגרים.

בירת הנגב זקפה את ראשה. כמו בימים שבהם נפתחו אוניברסיטת בן־גוריון או בית החולים סורוקה. רק שהפעם נגעה המעורבות באזרחים רבים יותר. עיר שסבלה מנחיתות מתמדת התחברה למילון של תל אביב האליטיסטית, או לאוניברסיטה בירושלים שאלונה עזבה דקה לפני הבחינה האחרונה. 

זה לא היה קל אחרי שבאר שבע הובסה בגביע המדינה 6-0 על ידי מכבי תל אביב. אך אם לרגע סבר מישהו כי החלום נופץ ויש קיר בלתי עביר, הוחלט למחרת לקיים ישיבת הנהלה רגילה, כדבר יום ביומו. כדי שכל האוהדים לא רק ישמעו על ההתמדה אלא גם ייווכחו בה.

מבחינה זו האליפות באה בזמן. ברקת - כדרכה - לא סטתה מדרכה. עתה, בת 47, המשיכה ללכת לכל משחק נוער. לקרוא כל דו"ח מקצועי. להתהלך דקיקה, כמעט שקופה, בלתי מורגשת, מתרחקת מכל קטטה פומבית גם כשנאמרו דברים בגנותה, וכמעט תמיד לשבת במשחקי חוץ עם משפחתה בין האוהדים.

כאשר זכתה בירת הנגב המצטנעת בעל כורחה ברוב שנותיה של המדינה באליפות נערכו חגיגות, והמנחה צביקה הדר שאל אם היא מבינה מה עשתה לעיר. 100 אלף מילאו את הרחובות, אחד מכל שניים. זה הרבה יותר מצלחת האליפות. זה מופת לכל אזורי הספר הישראלי. לא להתבכיין. לא להתקרבן. פשוט להתמיד ולהגביר מאמץ, ולהשיג ולנצח.

כשנפרדנו ב"קפה ביתא" בשכונת מגוריה חשתי הקלה. הרי איני רוצה שהיא תסדוק במשהו את 70 שנות אהבתי הגדולה לקבוצה הצהובה מתל אביב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו