תאכל את הלב, דרוויש

מי הצליח להפוך את מירי רגב להכי תרבותית שיש ומה הקשר לקניבליזם? • איפה הסינים יכולים למצוא חייזרים בזול? • ולמה שכנינו הערבים צריכים את השלום יותר מאיתנו?

על משקל המשפט המיוחס לגולדה מאיר ז"ל, "אני לא אסלח לערבים שהכריחו אותנו להרוג אותם", קשה לסלוח ל"גאונים" שמכריחים כל אדם שפוי להתייצב לימינה של מירי רגב. האמת היא שלא קל למצוא מילה טובה עליה, אבל כל זה השתנה בסוף השבוע שעבר.

רגב, כזכור, התייצבה מול קהל גס רוח, שבטקס שבו אזרחי ישראל מעניקים על חשבונם פרסים לכמה "וונאבי הוליווד", בחרו לקרוא ולמחוא כפיים ליצירה של קניבל שאוהב לאכול בשר יהודים. לא פשוט לומר, אבל מהאירוע הזה השרה יצאה התרבותית מכולם. 

לזכותו של המשורר מחמוד דרוויש, יש לומר שאת שירו הקרניבורי הוא כתב ב־1964, לפני שקמה התנחלות אחת, ומכאן ש"הכיבוש" שעליו התעורר זעמו הוא עצם קיומה של ישראל הקטנה בגבולות 48'. אם לא די בכך, אלה היו השנים שבהן השמאל שלט בארץ, כך שהבשר שאותו כמה דרוויש ללעוס הוא בשר שמאלנים. כצמחוני, קשה לי לחוות דעה על הבדלי הטעמים שבין בשר כובשים־מתנחלים לבין בשרם של נאורי השמאל, אבל לאחרונים, כך על פי חך המשורר, יש את הבשר הכי טוב. 

פרופסור חרטטן אחד, מקשקשני המכון לדמוקרטיה, הנוהג לפרסם מדי פעם ניירות מפילי תרדמה, חיווה השבוע את דעתו המלומדת, שלפיה אנחנו חייבים לאפשר לחובבי בשר מסוגו של דרוויש להשמיע קולם, אחרת נדחוף אותם להקצנה ולניכור. זו תפיסה מעניינת של המציאות, כי מה שהוא בעצם אומר זה שאם לא ייתנו במה לעמדה שיש לחסל את מדינת ישראל, הדוגלים בחיסולנו יידחפו לעמדה שקוראת לחסל את המדינה - וגם לאכול את בשרנו. כן, זה טיפשי כמו שזה נשמע, ולשמחתנו, המכון לדמוקרטיה עדיין לא מקבל כאן החלטות, כך שתואמי דרוויש יכולים לאכול רק את הלב, כי בניגוד לחזון הקניבל, היהודים לא מסתלקים מכאן, אלא ימשיכו להיות תקועים לו בגרון.

על רקע טעמו של דרוויש, המשורר הלאומי שהשמאל אימץ, אפשר להיזכר בסיפור על שבט קניבלים שנמאס לו מתנאי החיים באפריקה, אז הוא הפליג לאמריקה. בניו יורק הלך הצ'יף לחפש עבודה והצליח לסדר לכל חברי השבט עבודות פשוטות בחברת היי־טק.

מנכ"ל החברה שמח על כוח העבודה הזול במיוחד, אולם הזהיר את הצ'יף: "אנא ממך, תבהיר לכל העובדים מהשבט, שלא לאכול אף עובד אחר". הצ'יף עשה זאת, עברה חצי שנה, והמנכ"ל אסף את כל העובדים להרמת כוסית לכבוד חג המולד. "אנחנו בחברה מרוצים מאוד מהעבודה שלכם", החל לנאום בפני אנשי השבט, "אבל האם שמתם לב איפה מר ג'ימי סטיוארט, שמטפל באינסטלציה? הוא לא נראה לאחרונה במשרדי החברה, ויש לנו כאן נזילה". כל העובדים הנידו לשלילה, האירוע הסתיים, ואז פנה הצ'יף לחברי השבט: "טוב, עכשיו רק אנחנו פה, מי אכל את האינסטלטור?" 

הרים ידו אחד מהם והודה: "אני אכלתי אותו, הוא נראה לי טעים".

האדים הצ'יף: "אידיוט, אנחנו פה כבר חצי שנה, מרוויחים טוב, אוכלים את מי שבא לנו: מנהלי חשבונות, עורכי דין, יועצי מס, חשבים, מנהלי כוח אדם - ואף אחד לא הרגיש. למה היית חייב לאכול דווקא את האינסטלטור?"

 

ומה איתנו?

ממשלת סין מקימה רדיו־טלסקופ ענק, בניסיון למצוא חייזרים במרחבי החלל, אחרי שעד כה עסקו בכך בעיקר האמריקנים. מדובר בהשקעה של מיליארדים, כולל פינוי אלפי תושבים מבתיהם, שנראה לי כרעיון מוזר. 

למה? כי בשביל לגלות חייזרים צריך בסך הכל לקנות כרטיס טיסה לישראל, אפשר אפילו במחלקה ראשונה, ולהסתובב כאן קצת. אין לי ספק שיש פה מספיק מקומות שבהם אפשר לראות חייזרים בסביבתם הטבעית, בלי שום טלסקופ, בלי לבזבז מיליארדים ובלי לפנות אף אחד מביתו.

 

ההפך, ההפך

השבוע שוב הודיעו - כמה מפתיע - שהקוורטט בעד פתרון שתי המדינות על בסיס "שטחים תמורת שלום". יש לי עם הרעיון הזה בעיה אחת: לא נראה שיש לפלשתינים שטחים לתת לנו.

שנים מרגילים אותנו ש"שטחים תמורת שלום" זה תמיד בכיוון אחד: אנחנו ניתן שטחים, הערבים ייתנו שלום. ההנחה המובלעת כאן היא שאנחנו צריכים שלום, והערבים לא כל כך. אבל אולי זה ההפך? אולי הם צריכים את השלום יותר מאיתנו? אחרי הכל, בזמן שהם שולחים ילדים עם סכינים וזורקים אבנים, אנחנו יכולים להפציץ אותם עם F-15.

מסיבה זו המשוואה צריכה להיות הפוכה. אנחנו הרי מדינה קטנה ודי צפופה, שסביבה מדינות עם עודף של שטחים שוממים, אז מה יש לנו לעשות עם שלום? מי צריך אותו יותר, דמשק המדממת או אנחנו, הווילה בג'ונגל? אבל איכשהו, הודות לכמה אידיוטים שימושיים כחול־לבן, משכנעים אותנו שאנחנו קולוניאליסטים שצריכים לשלם באדמתנו.

הרעיון להפוך את הצדדים בעיסקה הזו מזכיר מעשה מההיסטוריה של העם היהודי, המופיע בכתבי אלתר דרויאנוב: "אחד נכנס לחנות למוצרי עישון וקנה סיגריה אחת. לא עברו אלא רגעים ספורים, והוא חזר לחנות נרגז: "ביקשתי סיגריה משובחת ונתת לי סירחון". החנווני בחר לשתוק.

כעס הקונה וצעק: "למה אתה שותק? תשובה אני דורש!"

ענה החנווני: "מה אומר ומה אדבר, אתה בר מזל. לך יש רק סיגריה אחת כזו, ואילו אני - כל חנותי מלאה בהן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו