יש הגדרה מופלאה במסכת אבות דרבי נתן: "איזהו גיבור שבגיבורים? זה העושה שונאו - אוהבו". דומני כי אין עוד גיבור שבגיבורים על פי הגדרה זו כמו שמעון פרס ז"ל.
האיש שהקדיש 70 שנות חיים לפיתוחה ולשגשוגה של מדינת ישראל במכלול תפקידים שאין לו אח ורע בתולדות המדינות, לא זכה להיות אהוב העם כפי שליבו חפץ ב־60 השנים הראשונות. רק בעשר השנים האחרונות, ובעיקר בשבע שנות כהונתו כנשיא מדינת ישראל, קיבל מלוא חופניים של אהבה והערצה בארץ ובעולם כולו - כפי שאכן היה ראוי להן. ובכך מתמצאת גבורתו, שחוט השדרה שלו נשאר זקוף למרות שנים רבות של אכזבות, חוסר הבנה, חוסר פרגון ומחלוקת אידיאולוגית כנה.
פרס של השנים האחרונות התגלה במלוא עוצמתו כמי שאהבת העם ניתנת לו בזכות אישיותו ופועלו למען העם והמדינה.
שמעון פרס הצטיין בשילוב של ראייה לרחוק וחזון בלתי פוסק על עתידה של המדינה ועל ייחודו של עם ישראל. המיוחד שבו היה כי לא הסתפק בחזון בלבד, אלא הגשים את רוב חזונותיו הלכה למעשה. לצד היותו איש הספר, שלא פסק לקרוא היסטוריה, פרוזה ושירה, תרם רבות לפיתוח התעשיות הצבאיות הביטחוניות, וכשר אוצר תרם גם לצד החומרי של ביסוס מדינת ישראל - ובכך לא היה שני לו.
עם פטירתו של דור נפילים בשנים האחרונות והמנהיגים את הגה המדינה בתחומים שונים של חיינו, מצטרפת היום נשמתו של שמעון פרס לגנזי מרומים.
איני מכיר מנהיג נוסף שאחרי תבוסה מוחצת במערכת בחירות של מפלגתו שלו, לא הניח את המפתחות על השולחן ולא עזב בחורי אף, אלא שאל את אחד מעוזריו: "אם זה מה שהבוחרים החליטו אני מקבל זאת, מה סדר היום מחר בבוקר?"
האיש זכה להוקרה שיכולתי לראות בדאבוס שבשווייץ ובכנס שהתקיים לאחר 11 בספטמבר, כשאנשים כמו עמרם מוסא, מזכ"ל הליגה הערבית העוין אותנו, ישב כתלמיד בפני רבו לשמוע את משנתו של שמעון פרס, אף אם חלק עליו ברוב הדברים.
כמי שרבים חייבים לו את חייהם - עיין ערך אנטבה. ולכן יהיה מן הנכון לבקש ממנו כי גם מגנזי מרומים יוסיף להיות מליץ יושר למדינה ולתושביה, כי זקוקים אנו למליצי יושר בשיעור קומתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו