המסקנה הראשונה העולה מצפייה בעימות שלשום בין הילארי קלינטון לדונלד טראמפ, היא שלא היה זה, לכאורה, קו פרשת מים עבור אחד מהם, שממנו לא נותרה דרך חזרה. בניגוד לנשיא ג'רלד פורד ב־1976, ולמועמד הדמוקרטי מושל מסצ'וסטס, מייקל דוקאקיס ב־1988, שגורלם הפוליטי נחרץ במהלך עימות אומלל אחד, מה שהתחולל על הבמה בקמפוס הרגוע של אוניברסיטת הופסטרה שבמדינת ניו יורק היה אירוע, שייתכן שיהיה בו כדי להעניק לקלינטון רוח גבית בטווח הקצר, אך בהחלט אין לראות בו את נקודת האל־חזור במערכה כולה.
לאחר שבועות של שפל והידרדרות מואצת בסקרי דעת הקהל, שבה קלינטון מן הכפור והוכיחה שהשמועות על מותה הפוליטי הקרוב היו מוקדמות מדי. לאחר פתיחה מהוססת וקפואה נכנסה המועמדת הדמוקרטית לתלם, ועד מהרה דחקה את איל הנדל"ן מניו יורק לעמדת מגננה ברוב שלביה של ההתמודדות, שהיתה סוערת וחריפה ברובה. זאת, כאשר היא מצליחה להקרין ביטחון עצמי, דינמיות ונמרצות, שהיו חיוניים לה כאוויר לנשימה בעקבות מחלתה ומיעוט הופעותיה הפומביות לאחרונה. לעומת זאת, יריבה הרפובליקני נראה נרגן וכעוס לנוכח המתקפה העוקצנית שניחתה עליו. החוש האינטואיטיבי המופלא שניחן בו לזהות נקודות תורפה אצל היריב ולהתמקד בהן ללא רחמים, שסייע לו רבות במרוצת עונת הפריימריז, נטש אותו הפעם, לפחות באופן חלקי.
אף שהוענקו לו כמה וכמה הזדמנויות להסיט את אלומת האור אל עבר נקודת התורפה המרכזית של קלינטון, הלוא היא שאלת יושרתה, ולהביך אותה בביקורת נוקבת וחסרת רחמים בהקשר לפרשת שרת הדואר האלקטרוני הפרטי שלה (שחשפה, לכאורה, חוסר אמינות בסיסי וטבוע ונטייה למניפולציה ולהונאה), הסתפק טראמפ בהתייחסויות אגביות בלבד לסוגיית ליבה זו. כך התאפשר ליריבתו ליטול לידיה את היוזמה וללחוץ עליו שוב ושוב במכלולים שהיו פחות נוחים עבורו, דוגמת סירובו לפרסם את החזרי המס שלו וניסיונותיו מהעבר להטיל ספק לגבי מקום הולדתו של ברק אובאמה. במילים אחרות, בעימות זה ניכסה קלינטון לעצמה את "הקוד התפעולי" של יריבה הרפובליקני ודחקה אותו לפינת הזירה, אם כי לא הכריעה את הקרב.
גם העובדה שטראמפ הקדיש זמן רב מדי למאמץ להבהיר כמה מעמדותיו המקוריות ולהביא להן סימוכין (למשל, בסוגיית המלחמה בעיראק ושורשיה), לא העניקה לו יתרונות בקרב. נהפוך הוא, היתה בכך נימה של הצטדקות מיותרת, שכן הוא לא היה מעולם שותף לעיצובה של המדיניות שאליה התייחס. יתרה מזאת, ההתבטאויות הדרמטיות ביותר שהשמיע בראשית הוויכוח, ושעסקו בחורבנה של תעשיית הייצור האמריקני ובהפיכתן של ערים שלמות (בעיקר ברצועת החלודה) לערי רפאים, הופנו לקהל היעד (מעמד הצווארון הכחול) שממילא נמצא בכיסו. לעומת זאת, המסרים שנועדו להרחיב את מוטת השפעתו בקרב ציבור המצביעים שטרם גיבש את עמדתו, בייחוד בקרב מעמד הצווארון הלבן, לא היו מודגשים די הצורך.
עם זאת, ולמרות יתרון קלינטון בנקודות, נותר המועמד הרפובליקני איתן על רגליו בזירת האיגרוף לאחר תום הקרב. אף שתגובותיו לעיתים היו נרגזות ובוטות, ואף שלא אחת שיסע את דבריה של יריבתו, לא היו בדבריו פליטות פה מביכות או השתלחויות פוגעניות במגזרים ובקבוצות אתניות או דתיות. לעומת זאת, יריבתו הדמוקרטית היא שנהגה בו בזלזול מופגן, בין השאר, כאשר הקפידה לפנות אליו בשמו הפרטי.
בסיכומו של דבר, מבחינתו של טראמפ מתבקש, אמנם, מקצה שיפורים, שלקראתו ישקיע לבטח מאמץ רב יותר בכל הקשור לטקטיקת ניהולו של העימות, אך המערכה על כיבושו של הבית הלבן נותרה רחוקה עדיין מהכרעה. לאחר שהדי הקרב הראשון, שהתחולל באוניברסיטת הופסטרה, יתפוגגו להם, ינדוד מוקד העניין הציבורי לאוניברסיטה האמריקנית שבסנט לואיס, מיזורי, שבה יתקיים, ב־9 באוקטובר, העימות השני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו