סביר להניח שהשם סטפן בורגס ועניין התפטרותו מתפקידו הנחשק כמנכ"ל "כיל" כלל לא היו מגיעים למודעות הרבים, שאינם נמנים עם קוראי המדורים/העיתונים הכלכליים, אלמלא חוברה לה יחדיו הידיעה כי ברקע ההתפטרות הוגשה נגדו תלונה על הטרדה מינית.
כי מביני עניין לא זו בלבד שלא הוכו בתדהמה נוכח ההתפטרות, אלא שציפו לה, אם בשל היותה אחת מסידרה של התפטרויות בחברה לישראל, לרבות התפטרותו של היו"ר ניר גלעד, ואם בשל התערערות ממושכת במעמדו של המנכ"ל הפורש, שיחסיו עם הבעלים עידן עופר הוגדרו כ"מתוחים", כשם שיחסיו עם היו"ר החדש, יוחנן לוקר, לא היו דבש.
כיל עברה טלטלה רצינית בשנים האחרונות, שהידועה שבהן טמונה בכישלון ההנהלה, בהובלת גלעד־בורגס, לדחיית מסקנות "ועדת ששינסקי 2", שעצרו את חגיגת הפקת הרווחים המוגזמת בחברה באמצעות העמקת המיסוי. וזה רק קצה קצהו. היה אובדן של כשני שלישים בערך מניית החברה, היו שביתה ופיטורי עובדים, היתה צניחה ברווחיות. ואף על פי שהיו גם נסיבות אובייקטיביות (דוגמת משבר בענף הדשנים והאשלג העולמי), גם מי שאינו בעל תואר בכלכלה יכול לראות בכל האמור לעיל כרונולוגיה ידועה של התפטרות/פיטורים. ולכן קשה שלא להעלות את השאלה אם נכון היה להעביר את דבר ההתפטרות מהסיקור הענייני בעמודי הכלכלה לכותרות הצהובות במהדורות החדשות המציבות את בורגס בשורה אחת עם מטרידנים סדרתיים.
העובדות מדברות על עובדת שלאחר שפוטרה בשל ליקויים בעבודתה הגישה תלונה על הטרדה מינית מצד המנכ"ל (קיימת מחלוקת בשאלת סדר הדברים). במקביל לתביעתה לפיצויים, קבעה שופטת בית הדין לעבודה בדימוס אורנית אגסי, שמינה הדירקטוריון לבדיקת התלונה, כי התנהלותו של בורגס היתה "ברף הנמוך של התנהגות בלתי הולמת".
ברור שעצם הצגת השאלה מכניס אותי לשטח האש של קנאי/ות יישומו של החוק למניעת הטרדה מינית (תשנ"ח - 1998), שנולד בייסורים לטובת מטרה שהיא נעלה בעיניי: "לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים". הטרדה היא הטרדה היא הטרדה, יטענו מולי. ובדחילו ורחימו וחרף חז"ל, אטען אני כי אין דין פרוטה כדין מאה. וכי בדרכנו הצודקת ליישום החוק, עלינו להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים.
אפשר לפרש את קביעת השופטת כאישוש לטענתו של בורגס כי לא היה דבר מלבד נשיקת פרידה שגרתית הרווחת במקומותינו, וכי כל פרשנות אחרת יסודה באי הבנה. ואפשר לחומרה לטעון כי גם נשיקת פרידה קלילה הנמצאת "ברף הנמוך", אם נכפתה על המתלוננת, היא בלתי ראויה עד כדי הגשת תלונה. חובתנו לעשות את ההבחנה בין המטרידים המתעמרים, הסוחטים ומאיימים, שמעשיהם מגונים בכל דירוג, לבין הכופים־או־לא נשיקת פרידה שגורה.
כריכת כל המקרים יחד תחת כותרת אחת, ובמשקל שווה (ראה בורגס), היא בבחינת זילות עניין ההטרדה, אלא שהיא פותחת פתח רחב לתלונות שווא גם על מי שדרכם היא דרך ישרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו