השחיתות בשלטון המקומי מסרבת לרדת מהכותרות, ונדמה שאנו מצויים בדפוס התנהגות המעתיק ומשכפל את עצמו. למה זה קורה? איך הם לא מפחדים? מדוע הם לא מפיקים לקחים? הרי מרבית ראשי הערים קורצו מחומר חיובי, הצהירו והתכוונו לפעול ביושר ובנאמנות. אז מה השתבש?
חוק הבחירה הישירה "שכח" לתקצב פעילות של מתמודד לתפקיד ראש עיר, וכך שלח המחוקק כל מתמודד לקושש מיליוני שקלים כדי לממן את מערכת הבחירות לראשות העיר (במובחן מחברי המועצה). יוצא אפוא שכל מועמד חייב על פי החוק לקבל תרומות מאנשים בודדים בסכומים של עד אלפי שקלים. בנקודת מפגש זו בעלי עניין ובעלי הון מממנים את המתמודד כדרישת החוק ומצפים לתמורה מיידית מאת הנבחר - וזו לא תאחר לבוא.
בחסות החוק נזרע זרע שחיתות בלתי ניתן לניתוק. בעלי הממון והעניין למדו כי פקודת העיריות העניקה לראש עיר סמכויות אדירות וקרבה ראשונה לכסף, ולכן תרומה ועידוד הן "שלח לחמך" מיידי. הנבחר לא יכול להתחמק ממחויבויותיו לתורם, ובאופן זה יפעל בכל דרך להיטיב עמו. ועדות המכרזים, ועדת תכנון ובנייה, ועדות רישוי - כולן מנוהלות על ידי חברי מועצה. כאשר אין פיקוח בחוק על פעולת נבחרי הציבור ומבקר העירייה מקבל את משכורתו ואת קידומו מראש העיר, שומרי הסף הם תעודת הכשר לביצוע עבירות פליליות בראש חוצות.
איך מונעים את הגל הבא? בשלטון המרכזי בוצעה הפרדה מוחלטת בין נבחר הציבור לכסף. את הטיפול במכרזים מרכזים אנשי מקצוע עובדי מדינה, והטיפול בהיתרי הבנייה נתון ברובו למתכננים משולבים בוועדות שלא מקיימות קשר ישיר מול מהנדסים, קבלנים ויזמים. הנתק הכרחי. כל עוד תהיה זיקה בין נבחר הציבור לתורמים - השחיתות תתקיים, שכן התרומה הראשונה היא ביצוע העבירה בצוותא, ומכאן כידוע "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו". לאחר הניתוק מהכסף יש חובה לנתק את הביקורת מכפיפות למבוקרים. הכפפת מערך הביקורת למבקר המדינה היא כלי שככל שמדלגים עליו, כך "מתחם הנוחות" לפעילות מושחתת גובר. הגבלת קדנציה היא ערובה לרוטציה ולהפחתת החשש לסיאוב.
הכדור למהפך נמצא בידי המחוקק, מבקר המדינה, התקשורת ובעיקר סלידת הציבור. המחשבה שהמשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט ינקו את המחנה היא מוטעית. הדרישה לשידוד המערכות ולמהפך בחוק הבחירה הישירה נובעת מלקוניות בחוק, ההופכת את השחיתות בשלטון המקומי למובנית. לצד זה ראוי לא לשכוח מקרים שבהם חריצת דין ומשפטי שדה גרמו לחשודים נזקים בלתי הפיכים, כולל הדחה מכיסא רשות העיר, ללא כל פגם פלילי. בפן האישי ראוי לזכור את חזקת החפות, לפעול ללא התלהמות, ובעיקר להיזהר מחריצת דין שדה. ראוי שדיון העומק יחליף את כיכר העיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו