הערב תחל נבחרת ישראל בכדורגל עוד קמפיין במוקדמות גביע העולם בכדורגל – הפעם לקראת המונדיאל שייערך בעוד כשנתיים ברוסיה. הציבור הישראלי מזמן איבד את האמון שלו בנבחרת הישראלית ועם זאת, היא מעוררת בו גאווה נוכח העובדה שבכל זאת מדובר בנבחרת הפופולרית ביותר במדינה, ועם האיצטדיונים החדשים והמשובחים היא עדיין מושכת קהל רב (שמדיר את רגליו ממשחקי הליגה המקומית).
בניגוד לספורטאים האולימפיים שחזרו לאלמוניות שלהם, או לשחקני נבחרת הכדורסל שזוכים להצלחות אך לא להכרה, הכדורגל כענף המועדף על הישראלים מושך אחריו עשרות אלפים, גם כשברור לכל הצדדים שמבית משותף עם אימפריות כדורגל כמו איטליה וספרד, אנחנו נסתפק גם במקום הרביעי.
אולי לא שמנו לב לכך, אבל נדמה שיש איזו הסכמה שבשתיקה בין הציבור, תקשורת הספורט והנבחרת עצמה, שהפעם חבל לפתח ציפיות. כמו מעין התבגרות מבורכת: הכותרות לא זועקות, השחקנים לא יוצאים בהצהרות מטופשות והאלפים מודים שלצד ערן זהבי, הם באים בעיקר לראות את הכוכבים האיטלקים והספרדים. ההפסדים הצפויים לא אמורים לפגוע בחוויה, כי אנחנו באמת מתמודדים מול נבחרות שרחוקות מאיתנו מרחק עמוס 6 מהחלל החיצון.
ואולי דווקא מהגישה הזו יצמחו דברים טובים. אולי בלי משקולות על הרגליים, אולי בלי כותרות חסרות קשר למציאות של עיתונאי הספורט, הנבחרת הזו תתעלה על עצמה. תציג כדורגל יפה לעין, לא תובס בבושת פנים מול הנבחרות החלשות ממנה בבית וגם אם תפסיד 0:1 או 0:2 הערב מול איטליה, היא תזכה קרוב לוודאי למחיאות כפיים סוערות מהקהל הישראלי. כי למרות מה שחושבים וכותבים עליו, עבר הקהל תהליך ולמד גם להנמיך ציפיות כשמדובר בכדורגלן הישראלי הבינוני.
המאמן הנוכחי הוא אלישע לוי. בניגוד לקודמו, אלי גוטמן, שכל שפת גופו היתה לחץ ועוד לחץ, לוי טיפוס חייכן. העובדה שאיש לא נותן ללוי סיכוי לעלות למשחקי גביע העולם גורמת לו לשמור את החיוך שלו. ברור שאם יובס הלילה בתוצאה אסטרונומית זה יהיה לא נעים, אבל מצד שני, גם לא ממש מפתיע. נקווה שגם האנשים ששכרו אותו לעבודה מבינים את זה.
אולי שווה לקחת דוגמה דווקא מהנבחרת האלבנית שמשחקת עימנו בבית. פעם היינו מנצחים את הנבחרת הזו בלי בעיות, רק שהאלבנים הלכו קדימה בעשור האחרון, והכדורגל הישראלי, על כל חלקיו למעט האיצטדיונים שבו, הלך אחורה. האלבנים השתתפו באליפות אירופה בקיץ והתקדמו עד למקום ה־37 בעולם. אם ישראל תצליח לגבור על האלבנים בדרך למקום השלישי בבית, יהיה זה הישג מרשים לכל הדעות, כמעט כמו לעלות למונדיאל עצמו. שאר הנבחרות בבית, מקדוניה וליכטנשטיין, לא אמורות לסכן את הנבחרת הישראלית שתקווה לסכם קמפיין מכובד.
עכשיו אתם בוודאי שואלים את עצמכם: מה, אין סיכוי קל שבקלים שאולי בכל זאת אפשר להפתיע את ספרד ואיטליה ולעלות למונדיאל? אז התשובה היא לא. נכון שבכדורגל הכל יכול לקרות, אבל לא הפעם ולא כשמדובר בנבחרת הבאמת נחמדה שלנו. לצערנו, ספק אם גם בפעם הבאה ועם סגל שחקנים אחר.
