המשברים לא נחים בשבת

חילוקי הדעות סביב עבודות התשתית ברכבת בשבת הזכירו בעיות עבר מוכרות בממשלות ישראל • אבל עד שמקבלי ההחלטות לא יציגו תוכנית פעולה חלופית, המתאימה לעולם המודרני - אין לצפות לשינוי

מה המכנה המשותף למטוסי F-15 הראשונים של חיל האוויר ולמשחנים הענקיים של חברת החשמל? לפני עשר שנים, באחד הדיונים בוועדות הכנסת, העיר חבר הכנסת זבולון אורלב בהומור שהמכנה המשותף הוא ששניהם הפילו ממשלות בישראל על רקע סוגיית השבת: ממשלת רבין הראשונה בשנות ה־70 (מטוסים) וממשלת אהוד ברק בשנת 2001 (משחן).

בעוד כמה חודשים, ואולי רק בעוד שנה, אבל קרוב לוודאי שלא יותר משנתיים, יפרוץ שוב משבר פוליטי בנושא השבת. השבת היא מוקד מאבק מרכזי ביחסי דת, חברה ומדינה ויחסי חילונים־דתיים. עלייתה לסדר היום הציבורי מובטחת ורק התדירות משתנה מעת לעת. אם נזרוק באופן אקראי סיכה על נקודה אקראית בהיסטוריה הישראלית, סביר שבסמוך לה יימצא מאבק בנושא השבת: בחוצות תל אביב בשנות ה־20, סביב פסטיבל המחולות בדליה ב־1947, במאבקי השבת המתמשכים בירושלים ועוד. האחרונה בפרשיות, רק בשלב זה כמובן, היא עבודות התשתית של רכבת ישראל בשבת.

מה יש בה בשבת בהשוואה לסוגיות דתיות אחרות שהיא מעוררת כל כך הרבה רגשות ומאבקים? מנקודת מבט דתית, מדובר בתחום שדרגת חשיבותו וחומרתו במסורת הדתית גבוהה במיוחד ושההלכה בתחום נרחבת ומפורטת מאוד. מלבד אלה, מדובר בסמל הבולט ביותר של היהדות. לכך נוספת עובדת היסוד שמדובר בתחום הבולט ביותר הנוגע למרחב הציבורי ולאופיו.

להבדיל מהוויכוחים הידועים על פתיחת המסחר, תחום התרבות והבילוי והתחבורה הציבורית בשבת, עבודות התשתית שעמדו במוקד המחלוקת לאחרונה מעוררות סוגיה ייחודית בתחום השבת. ניתן לתאר אותו, בלשונו של ראש הממשלה, כתחום העבודות החיוניות. הפעם היו אלו עבודות תשתית מורכבות של הרכבת, בפעמים אחרות מדובר בהעברת משחנים או שנאים ענקיים השוקלים מאות טונות, ויש גם מגדלי זיקוק במשקל 450 טונות הדורשים שינוע.

ברובם המכריע של המשברים התסריט חוזר על עצמו: השר הממונה מקבל את חוות הדעת המקצועית הממליצה על ביצוע העבודה בשבת; הדתיים לגוניהם מביעים מחאה על חילול השבת, מאיימים במשבר ולפעמים מגיעים להפלת הממשלה; מקבלי ההחלטות מבהירים שהם מכבדים את השבת, אך מדובר במטלות ייחודיות וחיוניות שיש לבצע דווקא בשבת כדי למנוע שיבוש חמור במיוחד של החיים; הדתיים טוענים שאפשר וראוי לוותר על העבודה בשבת ושניתן לעשותה ביום חול. סוף משבר.

 

"פולמוס ליבוביץ"

אולם יש שאלה עקרונית ומעשית שמקבלי ההחלטות כמעט אף פעם לא שואלים את הדתיים, והשאלה גם כמעט לא עולה בשיח הציבורי התקשורתי במשברים מסוג זה: נניח לרגע שכל היהודים אזרחי ישראל הם דתיים המחויבים להלכה במתכונתה האורתודוקסית. כיצד ומתי הייתם אתם מעבירים משחנים, שנאים ומגדלי זיקוק השוקלים מאות טונות? מתי הייתם מבצעים את עבודות התשתית המורכבות? ובהזדמנות זו, כיצד היתה פועלת חברת החשמל?

האתגר הזה עלה בשיח הפנימי בציונות הדתית על ידי הרב שלמה זלמן שרגאי, מהוגי הדעות וממנהיגי הפועל המזרחי, בראשית שנות ה־50: "נתאר נא לעצמנו לרגע קט, שזכינו והכנסת ברובה אומרת: הנני מוכנה לקיים את המדינה על פי התורה... המוכנה היהדות התורנית לומר: כזה ראה וקדש?!... לא ולא! אין אורח חיים כזה מן המוכן. אבל הוא נמצא גנוז בתורה. ולימוד הוא צריך. יגיעה ושקיעה (השקעה; א"כ) הוא צריך".

סוגיית השבת עמדה בראשית שנות ה־50 במוקד "פולמוס ליבוביץ". הוא התנהל בין ישעיהו ליבוביץ לבין הרב משה צבי נריה. ליבוביץ טען שההלכה במתכונתה הקיימת אינה אקטואלית בהרבה תחומים, אין בה מענה למציאות של מדינה מודרנית וסוגיית השבת היא הביטוי המובהק לכך. על רקע זה טען ליבוביץ שליהדות הדתית אין זכות לתבוע תביעות בנושא השבת כל עוד היא עצמה לא מציגה תוכנית לניהול המדינה בשבת. ראוי לציין שעמדות דומות ניכרו בציונות הדתית באותה תקופה (על כך עמדתי בספרי "הטלית והדגל", שהתמקד בחזון מדינת התורה).

הרב נריה, לעומת זאת, טען שלהלכה יש תשובות לכל מציאות ויש בכוחה לשמש בסיס לניהולה של מדינה מודרנית, אולם זה תלוי בשני תנאי יסוד: הראשון, בירור הלכתי יסודי לגבי הפעולות והתפקידים החיוניים; השני, שהוראות ההלכה יקוימו בדקדקנות. מכיוון שהרוב במדינת ישראל אינו דתי, לא מתקיים התנאי הבסיסי שבלעדיו הכל נותר תיאורטי במידה רבה. למרות זאת, אם נחזור לימינו, לא ברור מדוע הציונות הדתית לא יכולה להציג תוכנית, מעין מצע יהודי, שתבהיר כיצד תתנהל המדינה על בסיס התורה שהיא מוקד הזהות הדתית. ובהתייחס לשאלות הקונקרטיות שעלו לאחרונה: כיצד יעברו משחנים, שנאים ומגדלי זיקוק ממקום למקום? כיצד ומתי יבוצעו עבודות תשתית מורכבות וסבוכות? לגיטימי בהחלט לענות ביושר שכל המשימות המיוחדות הללו ייעשו אך ורק בימי החול ולא בשבתות, למרות שבמקרים מסוימים מדובר במחיר כלכלי כבד ביותר של שיתוק עורקי תחבורה מרכזיים לאורך זמן רב. מדינה יהודית, לפי גישה זו, צריכה לשלם גם מחירים כלכליים כבדים כדי לממש את היותה יהודית.

שאלה עקרונית ומעשית זאת של מטלות חיוניות בשבת מעלה שוב את השאלה הכללית על אודות הפעלת חברת החשמל בשבת. גם אם במהלך השנים ניכר שיפור עצום בתחום, ברור שהפעלתה של חברת החשמל כרוכה בחילול שבת. וחוזרת השאלה כיצד תופעל חברת החשמל כשכולם יהיו דתיים?

רבים מציינים את קיומה של ספרות הלכה ענפה בתחום השבת והמציאות הטכנולוגית המודרנית. אמנם זה נכון, אך יש הבדל גדול בין פתרונות לאדם הפרטי לבין פתרונות לניהולה של מדינה. חלק גדול מאותה ספרות עוסק בפתרונות הלכתיים טכנולוגיים לאדם הדתי בסביבה טכנולוגית מודרנית ולא למדינה כמדינה.

הבירור ההלכתי הדתי היסודי לגבי מהות השירותים החיוניים לניהולה ולתפקודה התקין של המדינה כמדינה עדיין ממתין להשלמתו. כך גם ממתינה לתשובה השאלה בדבר אופן ניהולה הכללי של המדינה בשבת על פי התורה. זו שאלה בעיקר לציונים דתיים המעניקים משמעות דתית למדינה. בינתיים, נראה שהדתיים נוטים להתעלם או להדחיק את העובדה שבקצה המרוחק של כבל החשמל שאליו מחוברת הפלטה החשמלית בשבת, עובדים חילונים של שבת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו