בשנים האחרונות נוכחנו לדעת כי ארגון ה־OECD מספק מדדים מכובדים להשוואה בשלל תחומים הנוגעים לחיינו - ממחירי הדיור ועד הפקקים, משיעור האבטלה ועד הצפיפות בבתי החולים. בחלק מהפרמטרים יש לנו לא מעט סיבות לזקיפות קומה, אולם המדד שהתפרסם אתמול, שקובע כי ישראל התברגה למקום ה־4(!) בעולם(!) בצריכת בשר(!) - מעורר גאווה גדולה, אך לצידה גם כמה סימני שאלה לא מבוטלים.
כך, למשל, קשה להבין כיצד ישראלי ממוצע צורך רק חצי ק"ג בשר פחות בשנה מארגנטינאי ממוצע. הנתון פשוט לא מתקבל על הדעת. הרי ארגנטינאי ממוצע אוכל המבורגר לארוחת בוקר, צלעות לארוחת צהריים וסטייק לארוחת ערב. כיליד ארגנטינה אני יכול לספר לכם שכאשר ארגנטינאי מתכנן ארוחה חגיגית, הוא ניגש לקצב החביב עליו (ולכל ארגנטינאי יש כזה, כמובן) ופועל לפי הנוסחה המתמטית הבאה: מספר המשתתפים כפול 1 ק"ג בשר = מספר הקילוגרמים של בשר שהוא קונה. לדוגמה: 10 אנשים = 10 ק"ג בשר (ואם תהיתם מאיזה גיל נחשבים לצורך החישוב, התשובה היא "מהרגע שיש שיניים").
אבל בסדר, נגיד שבזכות הפרגיות והקבבים, וקצת עזרה מהשמיים, הצליחה ישראל הקטנה להגיע למקום המכובד. יש הישגים שלא צריך להטיל בהם ספק, ופשוט כדאי ליהנות מהרגע. במהלך האולימפיאדה בריו ראינו שמקום שלישי מביא הרבה כבוד למדינה. ויסלחו לי חבריי הצמחוניים, אבל לא נחגוג את המקום הרביעי במדד הבשר? ברור שנחגוג. ואיך נחגוג? ברור שעם בשר.
על כן, לרגל החגיגות, החלטתי לחשוף בפניכם את המתכון הסודי לבשר, שעובר מפה לאוזן, בשקט בשקט, מדור לדור במשפחה (ויסלחו לי הילה אלפרט ומאיה דרין שאני קצת נכנס להן לתחום).
שימו לב: 1. קונים סטייקים בעובי 1-1.5 ס"מ (בשום אופן לא יותר) 2. מוסיפים מלח משני הצדדים, רצוי מלח גס 3. מניחים על מנגל או מחבת 4. נהנים מכל רגע. זהו. זה הכל. לא צריך שום דבר נוסף. לא מרינדות, לא רטבים, לא סלטים ולא מתכונים. ככה פשוט, ככה טוב.
ולבסוף, הבהרה: עוף זה לא בשר. שלא יעבדו עליכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו