שר החינוך, נפתלי בנט, פועל באופן נמרץ בתחום השפות ומדבר על הגברת לימודי האנגלית ועל העשרת אוצר המילים בשפה זו. נוסף על כך, יש לשקוד גם על שיפור לימודי הערבית, שבארצנו חייבת להילמד כשפת חובה, החל משנות הלימודים הנמוכות ולכל אורך הדרך. יש להפסיק את ההשקעה של שנה פה, שנה שם בלימודי שפות זרות אחרות (צרפתית, ספרדית, סינית וכו') ולהתרכז בשפות ההכרחיות הנ"ל.
אבל מה שחשוב אפילו יותר הוא העלאת רמת העברית של תלמידים ובוגרים כאחד. היום מרבית אזרחי ישראל, ולא רק מי שנמצאים במערכת החינוך, אינם מסוגלים לכתוב עמוד מנוסח כראוי, מנומק, בעברית תקנית וללא שגיאות כתיב. בנט מוטרד מהאנגלית הדלה במסרונים. כדאי להפנות את תשומת ליבו לעברית העילגת במסרונים, ואל יאמרו המזלזלים בכבוד השפה העברית והמתנכרים לה שמדובר בהתפתחותה של השפה. זו הידרדרות ולא התפתחות. למרבה הצער, גם מי שכלי העבודה שלהם הוא השפה העברית עצמה, כלומר אנשי התקשורת בתחומים השונים, מתקשים להעביר את המסר שלהם בעברית, או שמא מעדיפים להתקשט בנוצות זרות ומיותרות, שאינן יאות להם וגם לא לשפה. ועוד לא דיברנו על הטעויות בסימני הפיסוק ושגיאות הכתיב.
דוגמאות אינן חסרות. מדוע השימוש הנפוץ שלא לצורך ב"סיטואציה" במקום במציאות או במצב; סקפטי וסקפטיות במקום ספקני וספקנות; אגרסיבי ואגרסיביות במקום תוקפני ותוקפנות; סלקטיבי במקום בררני; אפקטיבי במקום מועיל; אטרקטיבי במקום מושך; אנדרסטייטמנט במקום לשון המעטה; בי־לטרלי במקום דו־צדדי; ורסיה במקום גירסה; וה"כוכב" של החודש האחרון - ריקול במקום קריאה להחזרה.
לכך יש להוסיף גם את השימוש בביטויים שמקורם באנגלית, אם כי במילים עבריות, גם כאשר קיים ביטוי עברי תקני בדיוק לאותו צורך: בקליפת אגוז במקום בקיצור נמרץ או על קצה המזלג; בסופו של יום במקום בסופו של דבר; הנושא שעל השולחן במקום הנושא שעל הפרק; מסביב לשעון במקום יומם ולילה; וכן הלאה.
ועוד לתשומת ליבו של שר החינוך ובתחום אחריותו של נפתלי בנט: הטכנולוגיה המתפתחת במהירות מרדדת את השפה, בין שמדובר בעברית ובין שבאנגלית. אבל הצמצום המתמשך בלימודי התנ"ך, בסיסה של השפה העברית, אף הוא תורם לכך לא מעט. בכל התחומים אפשר ללמוד יותר גם בלי להוסיף שעות, ובלבד שניצול הזמן במערכת ההוראה יהיה יותר אפקטיבי, סליחה - מועיל ויעיל.
ולא מיותר להזכיר את הלוח העברי, גם אם מקור שמותיהם של חלק מן החודשים אינו עברי. אין כל סיבה לפתוח את שנת הלימודים ב־1 בספטמבר, כאשר מספר ימי הלימודים בין תאריך זה לבין ראש השנה משתנה בכל שנה. שר החינוך יכול להחליט שכל שנת לימודים תיפתח ביום א' באלול ותסתיים ביום ל' בסיוון, וש"החופש הגדול" יתקיים בתמוז־אב החמים במקום ביולי־אוגוסט החמים. כך יהיה תמיד חודש שלם לפני ראש השנה.
הכותב הוא לשעבר יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו