בשבוע שעבר דווח ממוסקבה כי מפציצים אסטרטגיים רוסיים מדגם טופולוב 22 שהוצבו בשדה התעופה של המדאן שבמערבה של איראן, המריאו מבסיסם כדי לתקוף יעדים של המורדים ושל האוכלוסייה התומכת בהם בסוריה. בכך היה משום נדבך נוסף בדרך להידוק הברית האסטרטגית שכוננו מוסקבה וטהרן כבר בספטמבר 2015 כדי לסייע לאסד.
ובכל זאת, היו בעולם שהרימו גבה נוכח נכונותה של איראן להתיר לרוסים להציב מטוסי קרב מתקדמים בשטחה. שהרי במזרח התיכון רק מדינות חסות או מדינות חלשות המבקשות הגנה מאפשרות למעצמה דוגמת רוסיה נוכחות בשטחן. ואילו איראן נתפסה תמיד כמדינה הגאה בעצמאותה ובה בעת מדינה בעלת זיכרון היסטורי ארוך הכולל תקופת כיבוש רוסי ממושכת של צפון המדינה. אבל דומה שבראייתה של טהרן מהלך של הצבת מטוסים רוסיים בשטחה רק מחזק אותה, ודאי שמול ארה"ב ויתר יריבותיה האזוריות ובהן ישראל. שהרי לא בחסות ובכניעה מדובר אלא בשותפות של שתי מעצמות: הראשונה, רוסיה - מעצמה עולמית, והשנייה, איראן - מעצמה אזורית, החולקות אינטרסים ומטרות משותפות באזור.
צעד איראני־רוסי זה מכוון בראש ובראשונה נגד וושינגטון. אך התגובה האמריקנית היתה כצפוי מגומגמת. שום אסון או קטסטרופה, אפילו לא קטסטרופה אנושית כמו זו המתרחשת בסוריה, אבל גם שום נזק אדיר וחסר תקנה לאינטרסים של וושינגטון ושל בעלות בריתה באזור, לא יגררו את ממשלו של הנשיא אובאמה לעשות מעשה ולצאת מהקיפאון ומהחידלון שכפה על עצמו. הממשל האמריקני פשוט אינו רוצה לשמוע על המזרח התיכון, וכל מהלכיו הם אפוא בשביל הרקורד ולמען התקשורת, וודאי שלא מתוך הסתכלות היסטורית ארוכת טווח.
את המחיר של השותפות האיראנית־רוסית ושל החידלון האמריקני משלמת כמו תמיד האוכלוסייה האזרחית בסוריה, וכיום בעיר חאלב שבצפון המדינה, הנכתשת תחת גלי ההפצצות הרוסיות. ממוסקבה מדווחים על פגיעות במטרות דאעש, אך התמונות המגיעות מסוריה לא מותירות מקום לספק במי פוגעים הרוסים המשטחים בשיטתיות את עריה של סוריה כדי לשבור את גבם של המורדים ושל האוכלוסייה התומכת בהם. אם ישראל היתה מתירה לעצמה לעשות בלבנון או בעזה, ולו גם אלפית האחוז ממה שעושים הרוסים בסוריה, היה כבר כל העולם נעמד על שתי רגליו.
עם זאת, הרוסים מגלים את מה שגילתה גם ישראל: במתקפה אווירית של כמה עשרות מטוסים אין די; מול הצבא הסורי השחוק והמותש, שעליו נסמכים הרוסים לצורך הקרבות שעל הקרקע, מגלים המורדים יכולת עמידה מרשימה. לכן אין מוסקבה שוללת מהלך מדיני שיאפשר לה להשיג את מטרותיה בסוריה בלי לשקוע בביצת המלחמה במדינה זו.
אבל גם ישראל עלולה לשלם את מחיר הברית המתהדקת בין מוסקבה לטהרן. אמת, לטווח הארוך עשויות רוסיה ואיראן למצוא עצמן בעימות באשר לשאלה אם סוריה של אסד לאחר הניצחון על המורדים תהיה מדינת חסות איראנית או רוסית. הבעיה היא שבינתיים איראן מחזקת את מעמדה באזור ואת החסינות שלה בפני כל מהלך נגדה, בין שאמריקני או ישראלי. רק לאחרונה דווח על פריסת כוחות איראניים מדרום לדמשק לא רחוק מהגבול עם ישראל. יתרה מכך, עם איראן מתחזקת גם הצלע השלישית, הנסתרת, בברית הרוסית־איראנית, הלוא הוא ארגון חיזבאללה. זה רוכש ניסיון מבצעי, נשק חדיש, ובעקיפין גם אם במוסקבה לא יודו בכך, גם הכרה רוסית.
מוסקבה אינה פועלת במודע ובמכוון נגד ישראל, נהפוך הוא. אבל לא כך איראן וחיזבאללה. וגם אם כוונות הרוסים כלפי ישראל חיוביות, במהלכים שלהם באזור יש לחזק את האתגר האיראני - חיזבאללה שבפניו ניצבת ישראל. האם במקרה של מתח ואף עימות תוכל רוסיה או בכלל תרצה להיחלץ ולמנוע התלקחות? לפוטין התשובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו