אם במחתרת יימצא הגנב | ישראל היום

אם במחתרת יימצא הגנב

בעקבות הריגתו של גנב מהשטחים שהגיע לביתו של תושב בית אלעזרי לגנוב את משאיתו, נשמעו איומים מקרובי ההרוג לנקמת דם. האירוע התרחש על רקע חוק "דרומי", שקבע כי "אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ לבית בכוונה לבצע עבירה", ואי אפשר גם שלא להיזכר בילדה הלל יפה, שנרצחה במיטתה בידי טרוריסט פלשתיני.

ח"כ טיבי נחלץ בזמנו להגן על ה"שיטה", בטענה שיש להעניש פורצים על פי החוק וכי אין להוציא גזר דין מוות בשדה. על רקע עמדתו תוהה אני כיצד יגיב אדם המזהה סכנה לרכושו או לחיי בני משפחתו בסיטואציה, החוזרת במחוזותינו, שבה מופיע בחצריו פושע שמחיר אי שיבוש מזימותיו עלול לעלות בחיי יקיריו? ותיקי היישוב זוכרים כי פעילות ארגוני הטרור הפלשתיניים בשנות ה־60 של המאה הקודמת החלה בגניבות חקלאיות, שהפכו לרצף של רציחות יהודים ביישובי הגבול. אכן, בדומה להברחות מסיני - מה שהתחיל כפלילי הפך לביטחוני.

המשל הערבי אומר "קטעו את הצוואר, אך לא את הפרנסה". המשל מעיד על חשיבות אמצעי פרנסתו של אדם לחייו כקריטיים כדם שבעורקיו. הקוראן נדרש לסוגיית הריגת גנב ומגדיר את דין הפושעים כנגד רצון האל ושליחו והמפיצים שחיתות בארץ שייהרגו או ייצלבו או שייכרתו ידיהם (פרק "השולחן 34"). במורשתו (החדית') מתייחס מוחמד לסוגיה זו ומורה לא לאפשר לגנב לקחת רכוש, ושיש להתעמת עימו. אם הנשדד מת במאבק, הוא "שאהיד", ואם הרג את השודד, דין השודד גיהינום. ואכן, מרבית חכמי האיסלאם התירו את הריגת השודד כהגנה עצמית.

ההיסטוריון בן המאה הקודמת עארף אל־עארף תיעד את המנהגים הקדומים של ערביי האזור בספר העוסק ב"משפט השבטי". הספר מיושם גם כיום כבסיס לכוח ההרתעה והשרידות באזורנו. לפי מנהגים אלה, נחשבים החיים, הפרנסה וכבוד הנשים שבבית ובחצריו כמונחים על הכף ומצדיקים את הגנת בעל הבית עד כדי נטילת חיי הפושע ש"חילל את קדושת הבית", והגנב ההרוג אינו זכאי לנקמת דם או לפיצוי כספי ("דיה"). ספרו המצוין של יוסף גינת המנוח "נקמת דם, נידוי, תיווך וכבוד המשפחה" מרחיב בכך.

אין כאן כמובן המלצה לרישיון פתוח להרג, אך אלה הדנים את חברם מבלי שהיו במקומו דורשים מהקורבן להמתין למשטרה בזירה ולברר בסבלנות מהו רצון הפורצים: שמא רוצים אתם רק את המשאית והטרקטור, או אולי "על הדרך" מבקשים אתם גם את נפש המשפחה וכבוד הנשים? עוד בטרם כל אלה הבהיר התנ"ך למתלבטים כי מדובר כאן בהגנה עצמית וכי "אם במחתרת יימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר