בשבוע שעבר, בשעה שישראל ציינה מלאות שנתיים למבצע צוק איתן, הפתיע חאלד משעל, מנהיג חמאס, בהצהרה דרמטית, לכל הפחות במושגיו של חמאס, שולפיה ארגונו יהיה מוכן להכיר בישראל ואף להגיע עימה להסדר.
צריך להתייחס בזהירות המתחייבת להצהרתו הכנועה והמתונה של משעל, שהרי באותה נשימה הוא קבע כתנאי להשגת הסדר עם ישראל את חזרתם של הפליטים הפלשתינים לבתיהם, שאותם עזבו במלחמת העצמאות בשנת 1948. לבד מכך, צריך לזכור כי מנהיגי חמאס כבר הכריזו בעבר על נכונותם להגיע ל"הודנה", הפסקת אש ממושכת עם ישראל, שאינה כרוכה בהסכם שלום שיבטיח את קץ התביעות הפלשתיניות מישראל, וממילא את קץ הסכסוך ההיסטורי עימה.
אבל במקרה זה של הצהרתו הנוכחית של חאלד משעל, הטון והמוסיקה חשובים לא פחות מן התוכן. ואכן, הטון הכנוע והמתבכיין שבו השמיע משעל את דבריו, מעיד יותר מכל על המצוקה שבה נתון הארגון ועל רצונו בשימור השקט והרגיעה בינו לבין ישראל.
חשוב לציין כי בשעה שבישראל מתלהט הוויכוח הפוליטי הפנימי סביב היבטים כאלו או אחרים של התנהלות הממשלה והפיקוד הצבאי ערב מבצע צוק איתן, הרי לאורך הגבול עצמו שורר שקט חסר תקדים במונחים ישראליים, ובוודאי יחסית לתקופה שמאז ההתנתקות בקיץ 2005.
שקט זה הוא תוצאה ישירה של מבצע צוק איתן, ובה בעת גם של המציאות האזורית שמולה מצאו עצמן ישראל וחמאס. בשעה שישראל מגבירה כוח באזור ומעמיקה ומשפרת את קשריה עם שכניה, עם מצרים, ירדן, טורקיה ואולי אף עם סעודיה, נותר חמאס בלא משענת אפקטיבית ומול מרחב שלם המביט בו בחשדנות ובעוינות. אמת, במהלך השנתיים האחרונות שיקם חמאס רבות מיכולותיו הצבאיות שנפגעו במהלך המבצע. מכאן שיש רבים הסבורים כי עימות נוסף עם חמאס, בדיוק כמו עם חיזבאללה, הוא רק שאלה של זמן.
אבל כל ניסיון להשוות בין חיזבאללה לבין חמאס הוא מעשה חסד לחמאס, שמאדיר ומעצים אותו הרבה מעבר למימדיו האמיתיים. לחמאס אין העומק שיש לחיזבאללה - לא עומק של תמיכה באוכלוסייה המקומית, לא עומק גיאוגרפי של המרחב הלבנוני, ולא עומק של תמיכה מדינית וצבאית של השכנים המיידיים, סוריה ודרכה גם איראן.
מציאות כזו מותירה את חמאס חשוף בפני ישראל, ובמידה רבה אף תלוי ברצונה הטוב. יתרה מכך, מציאות שכזו הופכת לריאלית את האפשרות שישראל תחליט בבוא היום לחסל את הישות החמאסית. שהרי הבעיה מבחינתה של ישראל ברצועת עזה אינה התמודדות עם כוחו הצבאי של חמאס, אלא ההתמודדות עם השלכותיו של הכאוס העלול להשתרר ברצועה אם ימוטט משטר חמאס.
שאלת עזה ירדה לחלוטין מסדר היום הבינלאומי, ועם נרמול היחסים בין ישראל לבין טורקיה נראה כי נקברה סופית. היכולת של חמאס לשמר את נוכחותו ברצועה, שהפכה לאנומליה מזרח־תיכונית לנוכח תבוסת האיסלאמיסטים במרחב כולו, תלויה בשמירה על השקט ובמאמץ לקדם את תושבי הרצועה. אם הדבר לא יעלה בידו, יקרוס שלטון חמאס גם בלא מבצע צבאי נוסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו