בימים האחרונים הקהילה הגאה נמצאת תחת מתקפה כבדה מצד חוגים שונים בישראל. ערב מצעד הגאווה בירושלים, שיעמוד ביום שישי הקרוב בסימן זכרה של שירה בנקי ז"ל, התחושות בקהילה קשות ביותר. בעוד השיח הציבורי בישראל בתחום זה עבר טרנספורמציה מעודדת בשנים האחרונות, רבנים ואנשי ציבור אורתודוקסים, בשם היהדות, ובכסות דתית, מרשים לעצמם לדבר נגד הקהילה ולתמוך באפליה נגדה.
הדיון על ביטול מצעד הגאווה בבאר שבע ועל המצעד ביום שישי בירושלים מעלה שוב לשיח הציבורי את שאלת המשמעות והחשיבות של מצעדי גאווה עבור חברי קהילת הלהט"ב. המצעדים בערים מחוץ לתל אביב - בירושלים, בחיפה, בבאר שבע ובאשדוד - הם גם הפגנת זכויות אדם וגם אפשרות אישית לתיקון. אנחנו, חברי הקהילה, גדלים לרוב במשפחות סטרייטיות בלי מפגש והיכרות עם הומואים, לסביות, ביסקסואלים או טרנסים. אנחנו ניזונים מסטריאוטיפים שליליים על הקהילה ולומדים מההשתקה שיש בושה גדולה סביב הומוסקסואליות. אנחנו מפלסים את דרכנו מחוץ לארון, לרוב בבדידות ובפחד, בתחושה שיש בנו משהו לא מתאים, לא בסדר.
המצעדים מאפשרים לנו תיקון: גם סביבם נשמעים סטריאוטיפים שליליים עלינו, גם לפני מצעד ואחריו אנו עדים לניסיונות להשתיק אותנו, וגם למצעד אנחנו מגיעים לעיתים באווירת פחד מאלימות. אבל את המסע אל סוף המצעד אנחנו מקיימים ביחד - כקהילה גדולה, עם המשפחות והתומכים שלנו. המצעד מדגים את מה שלהטב"ים לומדים מתוך כאב אחרי שנים רבות: אנחנו יותר מבסדר - אנחנו נפלאים, שונים ומגוונים, והעושר שיש לנו להציע לחברה מתוך השונות הוא המפתח לחברה טובה יותר.
למרות ההתקדמות, נותרה תפיסה כי ההומופוביה בשיח היהודי היא לגיטימית. השיח המשפטי מכיר בשוויון של הקהילה המוקנה מכוח העקרונות הדמוקרטיים. השיח הרפואי־פסיכולוגי, שתרם בעבר לאפליה ולדמוניזציה של חברי הקהילה, השתנה באופן הדרגתי מקיטלוג של הומוסקסואליות כמחלה להתנגדות נחרצת לטיפולי המרה. הייצוגים התרבותיים במרחב הציבורי הפכו למגוונים יותר.
אך למרות התקדמות מינורית ביחס לחברי הקהילה, השיח הדתי־אורתודוקסי ברובו חוגג את האפליה של הקהילה הגאה, מצדיק אותה וחותר לבסס אותה כאבן פינה של החברה שלנו. רק במהלך השבוע האחרון שמענו על הרבצ"ר החדש, הרב קרים, שכינה אותנו חולים וקבע כי מתקיימת נגדנו "מלחמת התורה". הרב לוינשטיין, ראש המכינה הקדם־צבאית בעלי, כינה אותנו סוטים שמטריפים את המדינה. שום אדם במשרה ציבורית בכירה לא היה מעז להתבטא במילים כאלו נגד הקהילה, אך הכסות האורותודוקסית משחררת את הרבנים להסית בפה מלא.
המשך השיח המפלה והאלים מוסיף לפגוע ולהכאיב ומאפשר לכלל הציבור להמשיך להחזיק ולהצדיק דעות הומופוביות. יום השנה לרצח המזעזע של שירה בנקי ז"ל שחל היום, ומצעד הגאווה בירושלים שייערך השבוע, מזכירים לנו את הסכנה הממשית שבהסתה המתמשכת. כל עוד האורתודוקסיה ממשיכה לצדד באפליה ובגינוי של הקהילה הגאה - אל לנו להתפלא כי קיצונים מפעילים אלימות נגדנו.
הכותבת היא רבה, מנכ"לית המרכז הרפורמי לדת ומדינה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו