הספרה 7 תופיע הרבה בשורות הבאות. רק לפני שלושה ימים חגגתי עם נבחרת צרפת את יום הולדתי ה־32. התאריך, 7.7, האיר פנים לנבחרת שאותה אני אוהד, ושום דבר אינו מקרי בעיניי. התאריך הזה, המספר הזה, האהדה לצרפתים, הכל התחבר כדי להביא את ה"טריקולור" לגמר היורו, שייערך הערב בפאריס.
בגיל 7 התחלתי לאהוד את הנבחרת הזו בגלל שחקן אחד, מספר 7 על הגב, עם צווארון מורם וכריזמה שלא ראיתי בעולם הכדורגל עד היום - אריק קאנטונה. מאז אני מאוהב. בקאנטונה, באולימפיק מארסיי, שבה שיחק אז, המשכתי איתו ללידס, למנצ'סטר יונייטד ולכל מקום שאליו הלך. האיש הזה עיצב אותי כאוהד כדורגל, והאהבה לצרפתים נשארה.
ערימה של אגו ריסקה את הנבחרת הזו ב־2012. המאמן דאז, לורן בלאן, הסתכסך עם הכוכבים והלך הביתה. אפילו הפוליטיקאים במדינה התערבו בנעשה והבהירו שכך זה לא יכול להימשך, בטח כאשר הם אמורים לארח את יורו 2016. כדי לאחות את הקרעים מונה לתפקיד המאמן דידיה דשאן, עוד אחד שנשא את הספרה 7 על הגב. הקפטן האגדי שהניף את גביע העולם ההיסטורי בפאריס ב־1998 ושנתיים לאחר מכן זכה גם באליפות אירופה, אחרי ניצחון מרגש בגמר על איטליה. לדשאן תמיד היה לב גדול וגם הפעם הוא ידע להביא אותו לנבחרת. כוכבים גדולים שלהם אגו מנופח נותרו בבית. פרנק ריברי וקארים בנזמה, שהצהירו שהם לא רוצים לשחק בנבחרת, נשלחו הביתה. גם סמיר נאסרי נשאר בחוץ בשל מערכת יחסים עכורה עם המאמן.
דשאן הבין שלולא הם, יכול להיות שגם לפני שנתיים הנבחרת שלו היתה מגיעה רחוק יותר בגביע העולם בברזיל ולא נעצרת ברבע הגמר מול גרמניה. אז הוא לקח במקומם את דימיטרי פאייט, אוליביה ז'ירו, פול פוגבה ואפילו את אנדרה פייר ג'יניאק. אליהם הוא חיבר ותיקים חזקים דוגמת השוער הוגו לוריס והמגן פטריס אברה (שנשאר בסגל בשל יחסיו הקרובים עם דשאן). וכן, יש גם את מספר 7 החדש, אנטואן גריזמן, שבצמד שערים (אחד על כל 7 בתאריך) לקח את הצרפתים לגמר. הערב מול פורטוגל זה פשוט חייב להסתיים בזכייה ביורו, אחרת זה ייגמר בהנפה של מספר 7 אחר - כריסטיאנו רונאלדו.
!ALLEZ LES BLEUS
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו