אינטרסים, לא סימפטיה

ההסכם בין ישראל לטורקיה לא נולד מתוך חיבה הדדית, אבל מספק לישראל לא מעט אפשרויות חיוביות • הרווח יהיה כלכלי וביטחוני וישפר את מעמדנו באזור ומול שאר העולם • המחיר ששולם - כדאי

יחסי ישראל־טורקיה החלו לאבד מזוהרם עת עלה רג'פ טאיפ ארדואן לשלטון בשנת 2003 כראש ממשלה. ההידרדרות אמנם לא הגיעה לכדי שבר, אבל היה ברור שארדואן, כיום הנשיא, מוביל את ארצו לעימות איתנו, בעיקר בגלל תפיסת עולמו האיסלאמיסטית. כשזה התחיל, טורקיה היתה במלוא עוצמתה, ונדמה היה לארדואן שיוכל להגיע איתה לעמדת הנהגה במזרח התיכון.

אירוע המשט, המרמרה, לפני כשש שנים, היה ניסיון טורקי לשלוח ידיים ארוכות אל תוך הסכסוך הישראלי־פלשתיני כדי לממש את תפיסת העולם האנטי־ישראלית וכדי לזכות בנקודות בקרב מדינות ערב, או לפחות הרחוב הערבי. 

הטורקים נכשלו ושילמו מחיר דמים. תשעה אזרחים טורקים נהרגו, אחרים נפצעו, חלקם קשה מאוד. ההפגנה הכוחנית הזו עמדה לפגוע בחיילינו, שפעלו כראוי אל מול מי שסיכנו אותם. 

לרגע היה נדמה שטורקיה הרוויחה לפחות במאבק הבינלאומי נגד ישראל. היא חשבה לממש זאת דרך המערכות הבינלאומיות הנתונות להשפעה ערבית ומוסלמית גדולה, אלא שהבלתי אפשרי לכאורה אירע. ועדת בדיקה שמונתה על ידי מזכ"ל האו"ם (שבה היה חבר מטעם ישראל עורך הדין יוסף צ'חנובר) ובראשה עמד משפטן ניו־זילנדי מוערך בתחום החוק הימי (ג'פרי פאלמר), קבעה חד־משמעית כי:

א. על פי החוק הבינלאומי, מותר לישראל להטיל סגר על עזה.

ב. פעולת צה"ל נגד המרמרה עומדת במדדים של החוק הבינלאומי לכפיית הסגר במים בינלאומיים.

ג. צה"ל הפעיל במהלך הפעולה (החוקית) עודף כוח על סיפון האונייה.

מבחינתה של ישראל, היה זה הישג שאסור לשמוט אותו, בעוד הטורקים, שגם להם היה נציג בוועדה, ניסו לערער על המסקנות. בסופו של תהליך, שבו היה לארה"ב תפקיד מרכזי, הובן כי אם תביע ישראל התנצלות ותעביר פיצויים כספיים, אז אפשר יהיה להגיע לכלל הבנה עם טורקיה וכי היא תסיר כל תביעה נגד ישראל. קרי, קבלת מסקנות הוועדה על ידי הטורקים והשבת היחסים הקרירים ממילא למסלולם.

 

פגיעה בחמאס

ככל הנראה, ניתן היה לסיים את הפרשה הזו לפני שנים, אך הצדדים התחפרו בעמדות בלתי סבירות. בעת ביקור נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, לפני מעט יותר משלוש שנים, התנצל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בשיחה עם ארדואן. עם שיחה זו התברר שכל נבואות הזעם על פגיעה במעמדה של ישראל, כמו גם כבודה וכושר ההרתעה שלה - היו דיבורים חסרי בסיס. דבר לא נגרע מישראל ולא נוסף לטורקיה.

לאחר חיבוטי נפש קשים הבשיל התהליך בצד הישראלי והגיעה העת לחתום על הסכם. ישראל עשתה שני ויתורים: ראשית, היא התנצלה; ושנית, הבטיחה להעביר 20 מיליון דולר לקרן הומניטרית טורקית, שתדאג לנפגעים ולמשפחות ההרוגים. לא היה בכך קבלת אחריות או הודאה באיזושהי אשמה. הטורקים בתמורה יסירו כל תביעה נגד ישראל או ישראלים ולא ישתפו פעולה עם כל הליך משפטי שכזה. כמו כן, יחודשו היחסים הדיפלומטיים במלואם על ידי שני הצדדים.

למרות ההסכם מדינת ישראל לא הסכימה להפחית במאומה מהסגר על עזה, אך תרשה לטורקים להעביר לעזה מצרכים שונים דרך נמל אשדוד (בשביל זה לא היה צריך הסכם) ולבנות שם פרויקטים אזרחיים גדולים. מדובר בפרויקטים חשובים לתושבי עזה שחייהם קשים מאוד ורצויים מאוד לישראל המבקשת להקל על תושבי עזה. הם גם אינם משרתים כל אינטרס של חמאס, בוודאי לא זה הצבאי, כך שאין פלא שארגון זה הביע חוסר שביעות רצון מההסכם בין ישראל לבין טורקיה. חמאס תקף באופן לא פורמלי את ארדואן, שלדבריו נכנע. בעקבות הגלייתם של גורמי טרור לטורקיה, התפתחה שם מפקדה קדמית להפעלת טרור בישראל, שמצידה דרשה וקיבלה תוספת בהסכם שעוסקת בנושא - טורקיה מתחייבת שלא לאפשר הפעלת טרור נגד ישראל על ידי אנשי חמאס היושבים בשטחה. 

כמו כן, הודיעו הטורקים כי מנגנוני המודיעין שלהם קיבלו הוראה לסייע באיתור הנעדרים הישראלים הנמצאים בתחומי עזה. לא ברור מהיכן צצה התקווה שההסכם יביא להחזרת הישראלים שהגיעו לעזה, כמו גם גופות חיילינו שאולי מצויות בידי חמאס. לטורקים אין ולא היתה השפעה על חמאס בתחום זה. אין להם את היכולת ללחוץ באופן אפקטיבי על הזרוע הצבאית, שבידה מצוי הפתרון, בוודאי אם תסולק מטורקיה מפקדת הטרור הפעילה. ייתכן שבעתיד, אם וכאשר תהיה תלות גדולה יותר של ממשל חמאס בטורקיה, תגדל גם השפעת איסטנבול ויגבר הכוח הטורקי להשפיע בנושא. בכל מקרה, מדובר בתהליך שיימשך שנים ולא כמה שבועות.

 

חזרה למסלול נורמלי

בסופו של דבר, בתשתיתו של ההסכם עם טורקיה יש אינטרסים ולא יחסי אמון, בטח לא סימפטיה הדדית. הוא לא יוביל לחידוש זוהרם של היחסים בין המדינות, בימים שקדמו לעלייתו של ארדואן, אך הוא כן צפוי להחזיר את היחסים עם מדינה חשובה מאוד באזור למסלול נורמלי, גם אם קר, לפחות בתחילת הדרך המחודשת.

עם זאת, אסור שהסכם זה יפגע כמלוא הנימה ביחסי ישראל ההולכים ומתפתחים עם מדינות הים התיכון, יוון וקפריסין, כמו גם עם השכנה מדרום, מצרים. להפך, כעת עלינו לטפח קשרים אלה עוד יותר. ההסכם גם יביא איתו את הסרת התביעות נגד ישראלים ברחבי העולם, יפסיק את ההתנגדות הטורקית לשילובה של ישראל בארגונים שבהם יש לטורקים השפעה, ויאפשר שיתוף פעולה בין שתי המדינות החשובות, וזאת באזור שרוגש ובוער סביבן גם יחד.

כשימומש ההסכם, חשובים יהיו המהלכים שבהם יינתן דגש לפיתוח הסחר (שגדל מאז אירועי המרמרה), ובעיקר לפרויקטים בין הממשלות, כשהסכם גז יכול להיות המרכזי שבהם. והכי חשוב, ההסכם בין ישראל לטורקיה מעגן את זכותנו להטיל סגר ולהשתמש בכוח צבאי כשצריך לאכוף אותו. אין לישראל הרבה "הרשאות" כאלה במערכת הבינלאומית, והמחיר ששולם בהסכם זה כדאי כדי לחזקן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו