להגן על עצמנו

לצערי, חנין זועבי וחבריה להנהגה מנסים לגרור בהתנהלות שלהם את כל ערביי מדינת ישראל לעברי פי פחת • הדמוקרטיה הישראלית חייבת להגן על עצמה - כי המאבק הוא על עצם קיומנו

מגילת העצמאות היא המסמך המכונן של מדינת ישראל. מסמך שבו שולבו מציאות, חזון ותקווה. במגילה שהוקראה על ידי דוד בן־גוריון בעת ההכרזה על הקמת המדינה בה' באייר תש"ח, נכתב "אנו קוראים - גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים". 

שנים קודם לכן, בשירו הידוע "שמאל הירדן" כתב זאב ז'בוטינסקי "שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר: בֶּן־עֲרָב, בֶּן־נָצֶרֶת וּבְנִי". חוזה מדינת היהודים בנימין זאב הרצל בספרו "אלטנוילנד" כתב על שוויון זכויות מלא לתושבים הערבים, כשאחד מסגני היו"ר של "החברה החדשה" הוא מהנדס ערבי מחיפה בשם רשיד ביי. בכך נתן הרצל ביטוי לגישתו הליברלית הבסיסית, כאנטיתזה לגזענות האירופית. 

אכן, להוגי הדעות של הציונות המודרנית היתה תקווה אמתית שהציבור הערבי במדינת ישראל לכשתקום, יוכל לראות את עצמו נאמן למדינה, לוקח חלק במערכותיה ומתקדם יחד עם שאר האזרחים לעתיד טוב יותר. 

 

שיבואו בטענות לעצמם

בשנים האחרונות מתברר כי התקווה לחיים משותפים כנראה שהתבדתה. ההנהגה הנבחרת של ערביי המדינה, קיצונית ומיליטנטית, מבטאת כנראה את הלכי הרוח בקרב הציבור הערבי. הנבחר לעולם לא יכול להיות יותר מתון מאלה שבחרו בו. אינני מוכן לקבל את הטענה המיתממת כי איימן עודה, זחאלקה וזועבי מייצגים רק את עצמם ולא את הציבור הערבי. 

נכון שרוב ערביי ישראל רוצים לחיות בשקט ובשלווה, לגדל את ילדיהם למציאות טובה יותר ולהתפרנס בכבוד, אולם הם יכולים לבוא בטענות רק לעצמם, לאחר שהם בחרו את הנציגים שלהם. מאות מיליוני מוסלמים בעולם משלמים וישלמו מחיר כבד על פעילות טרוריסטים ג'יהאדיסטים המהווים בסך הכל מיעוט קטן מכלל המוסלמים.

החברה הערבית בישראל עברה בשנים האחרונות תהליך של פלשתניזציה. הם מזדהים עם הארגונים הפלשתיניים שבמשך שנים רבות מפעילים טרור מדיני וטרור רצחני נגד מדינת ישראל. חבר כנסת ערבי אמר את האמת שלו ושל בוחריו. לטענתו, הבעיה האמיתית שלו היא הקיבוצים והמושבים שהוקמו על קרקע של ערבים שנמלטו בשנת 1948, ופחות עם המתנחלים שבנו יישובים לתפארת על הרים קירחים. 

ערביי ישראל מסכימים כנראה עם אחיהם הפלשתינים שהמאבק איננו על "הכיבוש" בשנת 1967 אלא על "הכיבוש" של 1948. רק השמאל הישראלי התמים עדיין משלה את עצמו ואת העולם המערבי כאילו אם נחזור לגבולות 67', ייכון שלום בין יהודים לערבים והטרור העולמי ייפסק. 

אם אמנם המאבק הוא על קווי 1948, כלומר על עצם קיום המדינה, הרי כל מי שמזדהה עם המאבק הזה הוא אויב ואל לאויבים לצפות לשוויון, טובות הנאה או דאגה מיוחדת. נאמנות למדינה ולאמנה החברתית שלה היא בבסיס הדרישה לשוויון.

 לצערי, חנין זועבי וחבריה להנהגה מנסים לגרור בהתנהלות שלהם את כל ערביי מדינת ישראל לעברי פי פחת. כל זאת מתוך חוסר אחריות וזלזול בחיי בני אדם, שהיא לכאורה אמורה לדאוג להם.

הגיע הזמן שהערבים הפלשתינים והערבים אזרחי ישראל, יפנימו שהיהודים חזרו הביתה לתמיד. החלומות שלהם לשוב לשייח' מוניס (אוניברסיטת תל אביב), חירבת עזון (רעננה) ואדמות אבו קישק (רמת השרון) הם אשליה מסוכנת. בסופו של דבר הם ישלמו את מחיר תקוותם הכוזבת. 

אילו הערבים הפלשתינים היו משתמשים במיליארדים הרבים שהוזרמו אליהם על מנת לשקם את עצמם, כל אחד מהם יכול היה לחיות בווילה מפוארת בלי צורך לעבוד עד יומו האחרון. הם בחרו להמשיך ולחיות כפליטים, אז שיבואו בטענות למנהיגים שלהם שגנבו את הכסף והפקידו אותו מעבר לים.

הגיע הזמן שישראל תגיד - עד כאן. הדמוקרטיה הישראלית חייבת להגן על עצמה. הסכנה הופכת להיות מוחשית. רק חבל לי על מאות סטודנטים ערבים שהייתי המרצה שלהם לאורך שנות ההוראה במוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל. הכרתי אותם, יודע את דעות כמה מהם, ומחבב אותם, כמה חבל שהם הפקירו את ההנהגה לקבוצה חסרי אחריות. אם הם ירצו לחיות בשלום - לא תהיה זו אגדה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו