מה שרואים מכאן

דברי יו"ר הקואליציה דוד ביטן, שלפיהם ראשי השב"כ והמוסד הופכים שמאלנים בסיום תפקידם, נכונים • רק היכרות אינטימית עם כוח ועם סכנותיו מובילה בכירים למסקנה: כוח חשוב, מדיניות חשובה יותר

למראיינים ב"שבתרבות" בבאר שבע יש כישרון מיוחד לעיתים להוציא מפוליטיקאים דברים שלא היו אומרים ביום חול. בשבת שעברה היה זה ח"כ דוד ביטן, יו"ר הקואליציה, אשר אמר, בתום ליבו, כי אנשים בעלי תפיסה ימנית, ואפילו ימנית מאוד, המתמנים לעמדות הנהגה במערכות הביטחון מסיימים את תפקידיהם כשהם שמאלנים. עוד בטרם סיים את דבריו, כבר התנפלו עליו מימין ומשמאל. בימין ניסו להביא דוגמאות הפוכות, ובשמאל ביקרו אותו על תמיכה במינויים פוליטיים. איני מצליח להבין באיזה הקשר אמר זאת, ואיזו מטרה זה שירת, אבל זה באמת חסר כל חשיבות. מה שחשוב הוא שתשובת ביטן היתה נכונה.

בעצם, מה שביטן אומר הוא שאין משמעות להעמיד בראש מערכות הביטחון את "אנשי שלומו" של הליכוד, משום שהתפקיד גורם להם לא רק לשינוי עמדותיהם בנושא זה או אחר אלא לשינוי תפיסת עולמם. כך, למשל, הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ שהיה מזוהה עם הליכוד טרם נכנס לתפקידו, מצא עצמו בקדימה לאחר שפרש, כשהוא מייצג נאמנה את עמדות המרכז־שמאל. ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ז"ל היה איש ליכוד בעל עמדות ימין קיצוניות, כפי שמגדיר בצדק, ביטן, ומייד עם סיום תפקידו הציג עמדות שגם בשמאל הזהיר לא היו ממהרים להציגן.

 

המחיר הדרוש להשגת ניצחון

גם אם קברניטים אחרים של צה"ל, המוסד והשב"כ בשנים האחרונות לא היו מזוהים עם גורמים פוליטיים כאלה או אחרים, לפני שנכנסו לתפקידיהם, כאשר פרשו מתפקידיהם לא המתינו, ברובם הגדול, לשום תקופת צינון (שהרי החוק יכול לצנן אותם לפני שהם מקבלים תפקידים מסוימים, אך אינו יכול לאסור עליהם לדבר) ומיהרו לשפוך את ליבם ולהמליץ המלצות מדיניות וביטחוניות המושמעות, בדרך כלל, בחוגי השמאל.

הדברים שאמר ביטן שונים מהתבטאויות של פוליטיקאים מן הימין, המדברים על "מאפיה שמאלנית" באקדמיה, בבית המשפט, בתקשורת ואפילו במערכות הביטחון. כאן יש הודאה בכך שהאמירה "מה שרואים מכאן לא רואים משם" נכונה לא רק לגבי כל ראשי הממשלה מהליכוד שחזרו בהם באופן בוטה מהבטחותיהם טרם בחירות ושינו את התבטאויותיהם המדיניות. הרי דוגמאות לא חסר: מבגין שוויתר על כל סיני לאחר שהבטיח לגור בעצמו שם, דרך שמיר שהתנגד בכל כוחו לוועידה בינלאומית, ובסופו של דבר הוביל אליה את משלחת ישראל, דרך שרון שוויתר על רצועת עזה לאחר שהכריז כי דין נצרים כדין תל אביב, אולמרט שנמנה עם מקימי קדימה, והציע לחלק את ירושלים לאחר שהיה מראשי התומכים במחנה שלמות הארץ בליכוד, או נתניהו שהבטיח כי כשיהיה ראש ממשלה יבטל את הסכמי אוסלו, וכשכיהן בתפקיד התחייב לממש את ההסכם, ומאוחר יותר הביע תמיכה בפתרון המדינה הפלשתינית, שקודם לכן התנגד לו נחרצות בעל פה ובכתב.

ביטן לא טען כי במערכות הביטחון יש יחידות סודיות שתפקידן לשטוף את מוחו של כל קברניט חדש שמגיע, כדי שיפרוש מהן שמאלן. הוא לא טען, חלילה, שמדובר בחפרפרות של השמאל, שהתחפשו לאנשי ימין כדי להגיע לראשות המערכות, ורק לאחר שסיימו את תפקידיהם גילו את פרצופם האמיתי.

אני גם מניח שאין הוא מבקש לטעון שהמינויים שעשו ממשלות הימין ב־40 השנים האחרונות במערכות הביטחון, היו מינויים מוטעים, וכיוון שהאנשים שמונו לא התאימו לתפקידיהם, הם נפלו במלכודת אידיאולוגית והסיקו מסקנות מוטעות מניסיונם כקברניטים.

אם כן, אז למה התכוון המשורר?

הוא התכוון לומר שהכרת המציאות הביטחונית של ישראל, לא רק מן הצד הטקטי (כלומר מהי הדרך הנכונה ביותר לבצע מבצע מסוים) אלא גם מן הצד האסטרטגי (כלומר, אם נכון לבצע אותו בכלל), וההיכרות האינטימית עם המגבלות לשימוש בכוח ולא רק עם היכולות המרשימות כשלעצמן, מובילות כמעט את כל מי שזוכה לעמוד בראש אחת מזרועות הביטחון שלנו למסקנה דומה בדבר הצורך בפתרון מדיני.

הוא התכוון לומר שאין סיסמה טיפשית יותר מאשר "תנו לצה"ל לנצח", משום שמי שאומר זאת אומר בעצם: תנו לצה"ל לנצח בלי להביא בחשבון את היקף האבידות לכוחותינו, את היקף האבידות לאנשים בלתי מעורבים בצד השני, את מחיר הציוד הנדרש להשגת הניצחון, את הערכים היהודיים שמונעים ממך לעשות דבר אחד או שניים גם במהלכה של מלחמה, ואת החוק הבינלאומי המאפשר לנו להיות חברים במועדון העולם החופשי.

 

•••

 

ביטן התכוון לומר כי אין דבר פשוט יותר מאשר להפריח סיסמאות מן הקצה הימני. משם אפשר לאיים על איסמעיל הנייה כי אם לא יתנהג כיאות יעוף מעזה בתוך 48 שעות; או לחסל את שלטון חמאס; או להחליף את הטרוריסט הידוע אבו מאזן בחמש דקות; או להטיל עונש מוות על מחבלים. אפשר לומר זאת בסניפי הליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו ולזכות במחיאות כפיים סוערות, וללכת משם לאולפני הטלוויזיה ולהתווכח עם יפי הנפש של העולם בסיסמאות פשוטות, שוות לכל נפש, חדות ובהירות, כדי לנצח בבחירות ולהבין שאף אחת מהן אינה מעשית; שעונש מוות יזמין חטיפות ישראלים, שאבו מאזן מקדש את שיתוף הפעולה הביטחוני איתנו ומונע בכך אירועי טרור רבים, שחיסול שלטון חמאס פירושו כיבוש עזה, על כל המחיר המשתמע מכך, גם במחיר חייהם של חיילינו, גם במחיר חייהם של אזרחים פלשתינים וגם בהתכנסותה של ישראל לממ"דים ומתחת לכיפת ברזל.

יו"ר הקואליציה התכוון לומר כי מה שעובר על הנבחרים, עובר גם על מי שמגיעים לפיסגת השירות הציבורי בתחום הביטחוני. אז נחשפים למציאות הנושכת ומבינים כי לכוח יש חשיבות עצומה, אבל הוא, לבדו, אינו יכול להיות התשובה. כיוון שכך, הם מחפשים תשובות מדיניות, וכשהם מוצאים אותן, מתברר כי אלו הן תשובות שמחנה השלום מדבר עליהן כבר עשרות שנים, "תקליט שבור" חסר יצירתיות וחדשנות, כלומר זאת עד שנעשים ראש ממשלה או שר ביטחון, רמטכ"ל או ראש המוסד.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו